יציאת מצרים – ממקלט לנשים מוכות למנכלית עמותה

“ניתן לתפוס את האלימות הראשונית במידי”, כך אומרת תמר, שהקימה את עמותת ‘בשבילך’ ומשמשת כיום כמנכ”ל העמותה, שנוסדה לפני כארבע שנים ומיועדת לטיפול בגברים. לדבריה לנשים המוכות קיימות עמותות רבות שעוזרות להן ואילו לגברים, אין מענה או שיקום הולמים לדעתה. “הגבר מורחק מהבית ולא משנה אם הוא אשם או לא..”
לכתבות נוספות:
הרב שאול אלקריב : “אני חי את היעוד שלי”
“החיים שלי שווים יותר מכלב” – האמן שלומי ישראל נזרק לרחוב

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

תמר:“נוכחתי לדעת עד כמה גם הגברים עצמם פועלים ממקום פוגע, נמוך מאוד וחסר תקווה. כמוני’ גם הגברים מגיעים מילדות בצל אלימות ‘אולם בניגוד אלי כאשה’ ראיתי שהמענים המוצעים להם  על מנת לצאת ממעגל האלימות דלים מאוד ואינם קיימים – וכך הם נותרים פגועים. פוגעים ומיואשים. אין לגברים כתובת אליו הם יכולים לפנות כדי לקבל עזרה מידית ודחופה במקרים של מצוקה על רקע משבר זוגי או משפחתי. ובהעדר מענה כזה – הם נשאבים לייאוש ופועלים מתוך ייאוש. לעיתים פוגעים בעצמם, לעיתים באחרים. מצב זה היה בלתי נסבל בעיני. כי הבנתי שכדי לטפל בתופעת האלימות במשפחה, יש לתת את הדעת לכל חברי המשפחה, נשים, ילדים וגם גברים. ההתעלמות ממצוקתם של הגברים במשוואה הזו, תגרום לעוד ועוד סבל, לא רק לגברים, אלא לנשותיהם ולילדיהם. לפיכך קיבלתי החלטה  והקמתי עמותה שמסייעת לאתר ולחבור לגברים שנמצאים במצוקה עקב עימות זוגי. כדי לאפשר לגבר מקום לפסק זמן, ליווי, יעוץ וטיפול. כדי  למנוע את הסלמת האלימות, וכדי למנוע מצבים הרסניים לגבר ולמשפחה”.

תמר המסיימת תואר ראשון בקרימינולוגיה, מציינת כי נשים הסובלות מאלימות, נעזרות אולי בבני משפחותיהן ובארגונים, אבל לחלק גדול מהגברים אין לאן לפנות.  לעיתים קורה והם ישנים במכוניותיהם, או במקומות עבודתם, או אפילו ברחוב. תמר: “רבים מהם מפסידים ימי עבודה, יש חלק מהנשים המרחמות על הבעל ומחזירות אותו לבית. את האישה מעבירים למקלטים לנשים מוכות, אבל המשפחה מתפרקת”.

מה את עושים בפועל?
“העמותה כיום מהווה חדר מיון 24/7 לסיוע רגשי על ידי. לארבע פגישות ראשונות, או לפגישות באמצעות עובדת סוציאלית. אנו מעניקים טיפול נפשי, הכולל גם טכניקות לוויסות כעסים. ליווי תעסוקתי, יעוץ משפטי ראשוני (אם נדרש) בתשלום סמלי, ומקום לינה עד שבועיים, בתשלום סמלי. חשוב לי להדגיש שלא למתג את הגברים כאלימים – אני לא שופטת.. קודם כל מקשיבה, שואלת מה קרה שם.. יש דברים לכאן או לכאן. לרוב האלימות הדדית, עם עבר של נטישה, אלימות מצד ההורים במשפחה. אני מעניקה לבד מאוזן קשבת גם תקווה ואמונה. לפי מחקרים שיעור התחלואה בקרב גברים,גורם לדיכאון גבוה ושיעורי התאבדות גבוהים. הצלנו זוגות חיים רבים בעקבות פעילותינו.

מאיפה קיבלת את הרעיון להקים עמותה? איך עשית את זה?
” 12 שנים הייתי  בסיפור הזה, מאז שהתגרשתי. הרעיון התחיל להתגלגל והכל נעשה מהבית שלי – כאן החמ”ל. היו מקרים בהם אנשים הניחו ילדים בפתח הבית שלי, פעם מצאתי שתי תינוקות כי אמא שלהם אמרה שאין לה מה לתת להם לאכול…  הפכתי  למעין כתובת, בני נוער שהוכו וישנו אצלי, גברים הגיעו אלי במצבים נפשיים קשים. התנדבתי למען נשים, ערבי התרמה לילדים בסיכון. תמיד כשפגשתי נשים ראיתי דפוס התנהגות בבחינת ‘לעשות שקט בבית‘. גם דור ההמשך גדל במשפחות עם אלימות ודפוסים של קורבנות. חיפשתי אנשי מקצוע, והגעתי לעו”ד מיכאל בן לולו מבית שמש. הוא אהב את הרעיון ויצאנו לדרך. העמותה הפכה ליעוד חיים עבורי.

“הרעיון הוא לאתר בעיות חברתיות ואישיות שיש בהן ואקום לשם המערכת הייתה נכנסת לשם, החיים שלנו היו משתנים..הגיעו אלי מטפלים, השתתפתי בקבוצות טיפוליות והצגתי את הרעיון שלי. עשו עלי סרטון בשנת 2008, גל גבאי בסדרת התחקירים ‘ואקום’ הפכתי להיות מזוהה עם הרעיון לעזור לגברים. עובדים סוציאליים, הזמינו אותי להרצות גם בכל מיני פורמים”.

לא למדת עבודה סוציאלית, כיצד לנתק את עצמך מהמקרה…
“גיליתי שיש לי מקום רוחני, מעין יכולת אינטואיטיבית להרגיש אנשים. למדתי לעשות באלנסים. סירבתי ללמוד עבודה סוציאלית, כי התחברתי יותר לקרימינולוגיה ולפסיכולוגיה. המוטיב המלווה אותי הוא: העיניים שלי רואות – העיניים שלי מאמינות“.

מה אומרים ילדיך על פעילותך?
“יש לי ילדים בגילאי 27,24,23 ו-20 . הם מלווים ומעריצים את הדרך שבחרתי.”

למה את זקוקה להמשך פעילות העמותה?
“בעיקר לתרומות כספיות, משום שכולנו בעמותה פועלים בהתנדבות, אולם הפניות ממשיכות לזרום, והעומס הוא רב, המשאבים דלים עומדים לנו כיום. אנו מתקשים לתת סיוע לגברים רבים. אנו מחפשים  תורמים, ואשמח להגיע לפגישה אישית כדי להרחיב על מהות ופעילות העמותה”.