שני אחיך מתבגרים ואתה נשאר צעיר

עומרי יקר שלי
ושוב הנחת תפילין ושוב עליה לתורה ושוב בר מצווה ושוב חסרונך משתק ומדגיש את עומק הכאב, את האובדן, את הפספוס, את הגעגוע שלא נגמר. בית כנסת, משפחה, שמחה, תמונות ואתה לא, אתה כאב חד שחי בתוכי ומלווה אותי בדרכי. כך קרה ששני אחיך חוגגים בר מצווה ואתה לא איתם, שני אחיך מתבגרים ואתה נשאר צעיר, שניהם חווים את חסרונך, מתגעגעים ומדברים את הכאב בדרכם. לשמחה יש טעם מר ולמינהגים יש כאב, בית הכנסת מעלה זיכרון קשה ועצוב והתכנסות משפחתית בלעדיך צורבת את הלב. ואני נשאבת לעשיה, מתמקדת וממלאה את חיי בעשיה מבורכת ומרפאה את נפשי, מרפאה את חיינו החסרים ממך ומנצחת את הקושי והקושי הוא אין סופי ואני חזקה ממנו, בעבר חייתי לי בבטחון שאני מוגנת, היום למדתי שהחיים הם חוויה מסוכנת שבסוף מתים ממנה, המוות הוא אפשרות רגעית וכך גם החיים והעשיה וההתעסקות הם אלו שמפרידים בין חיים למוות.

לרגעים, אני חווה את עצמי משחררת, מתנתקת, כמעט מוותרת ונופלת לתהום העצבות וטובעת עמוק עמוק בתוך הכאב, נכנעת לו ונמסה. ואני שוב אוחזת בתמונתך צוחק ואני מרגישה שאני אובדת בתוך פניך, לרגע אני שוכחת את העולם ורק אנחנו שנינו קיימים ואני חושבת רק על זה שאני מאוד מאוד מתגעגעת אלייך, אלינו.
עומרי בני בכורי אהוב ליבי
בירידות הכי חדות שלי, אני פוגשת שם למטה אותי, את חגית השלמה, חגית המאמנת שבי עומדת בפתח התהום ושומרת עליי, כמה טוב שיש לי אותי, אני זו שנשענת נוטה ליפול ואני זו שמרימה אותי מלמטה עם המון סבלנות, אהבה וחמלה לנפשי הפצועה, על האדמה החרוכה שהשארת אחריך, אני פורחת, מתוך העצב והגעגוע הנוראים, אני צומחת.
מתגעגעת המון אמא

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז