שנתיים למותה של חיילת מג”ב – “הדר, תשמרי עלינו מלמעלה”

טקס האזכרה להדר כהן ז”ל, לוחמת מג”ב שנרצחה בפיגוע לפני שנתיים, התקיים ביום חמישי האחרון בבית העלמין הצבאי ביהוד. בטקס  השתתפו  מפקד מג”ב, ניצב יעקב (קובי) שבתאי, מפקדים וקצינים ממשמר הגבול, בני משפחתה של הדר, הוריה סיגל ועופר ורבים מתושבי אור יהודה שהגיעו לחלוק כבוד לזכרה של הדר.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

לדף ההנצחה של הדר כהן ז”ל בפייסבוק – לחצו כאן
הדר שהיתה רק בת 19 במותה, השאירה חותם בלב בלב רבבות מעם ישראל בזכות אומץ ליבה. מאז המקרה נקראו על שמה עשרה תינוקות, שם הפלוגה בה הייתה הוחלף לשמה.

“מאוד קשה לנו. הדר היתה הסנדוויץ’, העשן והאש של הבית, מאוד פעלתנית, מלאת מרץ ושמחת חיים. להיות עם הדר זה אמר כיף וצחוקים היא היתה קליברית. עכשיו הכל בבית שקט ועצוב”, כך אומרת אמה, סיגל כהן, בראיון לאתר אונו NEWS  את תחושותיה, לאור הזמן שחלף וגם  את פעילותם להנצחת זכרה.

איך הדר הונצחה עד כה?
“שני גני ילדים בנתניה, יקבלו את שמה של הדר ושמה של הדס מלכא ששתיהן נהרגו באותו האירוע. הטקס יתקיים החודש(22.2)  בנוכחות המשפחה. מדובר בגנים חדשים בשכונת מגורים חדשה. לפני כשנה הונחה אבן פינה כאן באור יהודה להקמת משכן הדר, בשכונה נווה רבין. אמורים לקום כאן שני גני ילדים, בית כנסת וחדר הנצחה וגם לשמש כמקום למכינה קדם צבאית. כתבנו ספר תורה לזכרה, ולא מזמן קיבלתי מידע לפיו מספר הלוחמות למג”ב עלה פי שניים ויותר מ-120 ל- 250 בנות. יש לנו דף בפייס בו כל אחד יכול לרשום את תחושותיו לאור הזמן החולף”.

אמה של הדר, סיגל כהן, כתבה פוסט מרגש בשם כל בני המשפחה:
הדר כהן שלנו !!!!
אז איך מסכמים שנתיים בלעדיך 
האמת שנגמרו לי המילים 
נגמרו גם הדמעות 
רק הראש מלא מחשבות
הלב קרוע מפנים 
אך בכל זאת הלב לא נתן
זה לא היה פשוט לשבת ולכתוב לך
לביתי הדר היקרה !!!
איך הזמן חלף ורץ 
ואני לא מאמינה 
שנתיים של כאב
שנתיים של צער 
מלאך אותך קטף 
וללב נשאר זיכרון כואב
תספרי לי איך למעלה ?
תספרי לי מה את מרגישה ?
אני תמיד חושבת עליך 
והכל שונה כאן בלעדיך
לב כואב לא מאמינה 
איך נקטפת בשיא פריחתך 
לגורל אין רחמים הוא קוטף רק את הטובים והמיוחדים 
הדרי התחושה של אובדנך וחסרונך קשה לי מאוד 
ישנה תחושה של החמצה שלא הספקנו 
לא אמרנו עדיין הכל
כל אותן שנתיים מאז שנעלמת 
כבר שנתיים שאני אבא מור וירין ומשפחתנו 
המורחבת הדודים והדודות 
מקדשים את כל כולנו לשימור זיכרונך והנצחתך 
אני מבינה שמה שהיה כבר לא ישוב לעולם
ליבי בוער זועק ומשתוקק לשמוע את קולך צחוקך
איתך היינו משפחה מושלמת 
ובלעדייך נותרנו שבורים
בתוך כל העולם הקטן הזה יש לזיכרון אותך 
כן זו את הדרי
ששולחת לי כוחות בכדי להמשיך 
ואנחנו כל הזמן מלאים באהבתך ובשל כך
מסוגלים לחבק ולהעריף את מה שיש בנו
לכל המחבקים והמעריפים עלינו רוב טוב ועדנה 
וכל המשפחה המורחבת החברים שרוכשים אהבה וממשיכים לשמור אמונים
כל החבורה הנפלאה שאותך זכתה להכיר 
“פלוגת הדר” טעמה את נגיעות ליבך
ביתי אהובה שלי הדרי
המשיכי לרחף לך בעולמות האחרים 
אומרים שאת נמצאת במקום הכי קדוש
יושבת על כיסא המלכות ומקשטת את ארמונו של האל
מבקשת ממך שמרי עלינו 
אוהבים אותך ומתגעגעים 
שלך לנצח אמא אבא מור וירין

מור (24) אחותה הגדולה של סיגל התגייסה למשטרה, לאחר מותה של הדר וכך כתבה:
“שנתיים ללכתך… ואין לי מה לחדש האמת. אין לי מה לחדש לכם ולך, הדר על התחושות, הרגשות, הגעגועים, כי הכל בעצם אותו הדבר. נדמה כאילו הכל קרה אתמול. הזמן עוצר ואנחנו מחכים שתופיעי בדלת.
ההיאחזות התמידית שלי בזיכרונות ממך ותהום העצב הגדול שנפער מיום ליום. ולפעמים כבר לא יכולה עוד לבכות כי אני יודעת שזה המצב, זו המציאות הבלתי נתפסת.
ובחלומות את מגיעה אליי, יפה וזוהרת, תמיד לבנה, ואני כמו תמיד בכל חלום מחכה לרמז ממך, לתשובות, פתרונות, עצות.. איך מתמודדים עם החיים. איך ממבט על של מלאכים את רואה את החיים אחותי.
ובינתיים, הזמן טס, הכל סביבי משתנה אך את נותרת אותו הדבר במחשבותיי עם החיוך הכובש והצחוק המתגלגל.
המבט שלך, שמחת החיים שהייתה בך, האישיות שלך שהוכיחה יותר מכל מהו אומץ, נחישות ותעוזה הם אלה שמציתים בי את הלהבה החדשה, את מזכירה לי בשביל מה אני עודני כאן.
לוחמת שלי, יש על שמך, יש בשבילך ואין אותך… עשר תינוקות מתוקות על שמך, בית מורשת הדר שעתיד להנחיל את מורשתך לדורות הבאים, פלוגות עוז והדר האמיצות שבוחרות ללכת בדרכך, ספרי תורה נתרמו לזכרך, גני ילדים על שמך ועוד אינספור הנצחות בשבילך אך את אינך.
ואנחנו עדיין כאן כדי להמשיך את החיים באותה התעוזה בה פעלת, נלחם בגורל החיים הארור, נלחם בשנאת החינם ונזכיר לעצמנו יום יום שזה עבורך, בשבילך.
התגייסתי למשטרת ישראל בעקבותיך כי ידעתי כמה רצית ללכת בדרך הזו, כמה אהבת את המדינה הזו, אלה הערכים עליהם חונכנו מהבית ואני מבטיחה להנציח אותך בכל רגע כדי שכולם ידעו כמה גדולה מהחיים את. לוחמת של החיים!“.