כשגוף ונפש נפגשים: מהפכת הספורטתרפיה כבר כאן

אנחנו רגילים לחשוב על הליכי התמודדות או שיקום מפציעות ספורט כנחלתם של ספורטאים מקצועיים, כמו כדורגלנים, כדורסלנים או רצי מרתון, אולם נדמה כי המציאות נמצאת הרבה יותר במיינסטרים. הרשו לנו להציג בפניכם את תחום הספורטתרפיה, מקצוע רפואי-שיקומי בעל חשיבות ראשונה במעלה, וכזה שפוגש את האדם ברגעים הקריטיים ביותר בחייו.

נכון להיום פועלים בישראל כ-300 ספורטתרפיסטים מוסמכים בלבד בעלי תואר ראשון, כאשר הביקוש אליהם מכל חלקי האוכלוסייה רק הולך וגובר. מדובר על מי שמעניקים טיפול איכותי עבור פלח רב של אוכלוסיות, מספורטאים בעלי רקע מקצועי או חובבני בכל טווח הגילים – החל מילדים, בני נוער, מבוגרים ועד לגיל השלישי.

"פעילות גופנית הוכחה כבעלת אפקט יוצא דופן על הרווחה הפיזית, החברתית והרגשית של האדם. אנשים שיכולים לבצע פעילות שכזו באופן עצמאי אינם זקוקים לספורטתרפיסט. אולם במקרה שהם חלילה נפצעים וזקוקים לגורם מקצועי ומוסמך שיוכל לבנות עבורם תכנית אימונים הדרגתית ומשולבת בהתאם ליכולותיהם ועם סרגל מאמצים מותאם", מסבירה פרופ' אלה בין, ראשת החוג לספורטתרפיה בקריה האקדמית אונו.

לדבריה: "המקצוע הופך לחיוני עוד יותר עבור אנשים שפעילות גופנית או ספורט ככלל אינם נגישים להם. זה יכול להיות מסיבות פיזיות, קונגיטיביות או תקשורתיות. הספורטתרפיסטים הם אלו שיודעים כיצד לתווך עבורם את הפעילות, ובאמצעותה לשפר דרמטית את איכות החיים שלהם".

אוכלוסיות שונות – מטרה אחת

הספורטתרפיה בהגדרה פועלת בשני צירים מרכזיים. אלו שונים זה מזה, אך חולקים את אותו בסיס פיזיולוגי החותר לשיפור מרכיבים גופניים, חברתיים ורגשיים כאחד.

פרופ' בין מתייחסת תחילה לאוכלוסיית הספורטאים הנעזרת בספורטתרפיסטים על בסיס קבוע. "תפקידו של הספורטתרפיסט הוא לספק מעטפת רחבה לספורטאי – ממניעת פציעות באמצעות אימונים מיוחדים שנועדו לשפר טווחי תנועה, לחזק את השרירים, לשפר את סיבולת הלב-ריאה, לשפר שיווי משקל ובניית טכניקה נכונה, טיפול ראשוני במקרה של פציעה  ולאחר מכן ליווי הספורטאי לאורך כל תהליך השיקום עד לחזרה מיטבית לפעילות. חשוב לדעת כי הספורטתרפיסטים המוסמכים לתואר ראשון הינם גם בעלי הכשרה כחובשים, מה שמעניק להם אחריות הסמכה לטפול ראשוני בפציעות על המגרש".

אוכלוסייה נוספת הזוכה לשירותיהם של ספורטתרפיסטים אלו בני ובנות הגיל השלישי. פרופ' בין מוסיפה בהקשר זה כי: "בגילים הללו ביצוע פעילות גופנית סדירה חשובה לשיפור ולשימור יכולות לב-ריאה, לחיזוק ושמירה על מסת וכוח השרירים, שיווי משקל כמשתנה קריטי למניעת נפילות, כמו גם לשימור תחושת המסוגלות והחיוניות. ספורטתרפיסטים לומדים לאמן את המערכות השונות של אנשים בגילים הללו, תוך התאמה מדויקת לצרכים הספציפיים של כל אדם". "פעילות זו הוכחה כמאיטה של התפתחות מחלות ניווניות של המוח", היא מוסיפה.

וזה עוד לא הכל. מעבר ליתרונות הפיזיולוגיים של הפעילות עצמה, הרי שביצוע פעילות גופנית במסגרת קבוצתית היא בעלת השפעות תקשורתיות וחברתיות מרחיקות לכת. "בפעילות כזו יש מערכת שלמה שמבוססת על תקשורת מילולית ובלתי מילולית בין חברי הקבוצה. ההשתייכות לקבוצה תורמת לחיזוק תחושת השייכות ומחייבת להימצא באינטרקציה אנושית. עבור אנשים רבים זה כשלעצמו מרכיב שמשפר דרמטית את איכות החיים, ומונע בדידות", היא אומרת.

ומה ביחס לעתיד? פרופ' בין מציגה תחזית אופטימית לעתיד הספורטתרפיה אשר צפויה להמשיך ולבסס את מעמדה כאחד מהענפים החשובים המשפיעים על גוף ונפש האדם גם יחד. "הספורטתרפיה כאן כדי להישאר. אנחנו עדים כבר היום לביקוש הולך וגובר לספורטתרפיסטים, בקרב אוכלוסיית הספורטאים, ובקרב האוכלוסיה הכללית. הצפי הוא כי המגמה הזו רק תלך ותתעצם ככל שיחלוף הזמן".