אונו News
"הסיפור הידוע מספר על איכר שהחליט לחסוך בהוצאות האורווה. בכל יום הוא הוריד מעט מכמות המזון שנתן לסוס. תחילה הסוס המשיך לעבוד, אחר כך נחלש, אבל האיכר היה מרוצה: הנה, אפשר להסתדר גם עם פחות. עוד קצת קיצוץ, עוד קצת "התייעלות", עד שיום אחד הסוס נפל ומת. האיכר הביט בו ואמר בצער: "חבל. דווקא עכשיו, כשכבר כמעט התרגל לא לאכול". הסיפור המשעשע הזה פחות משעשע כשחושבים על מערכת החינוך.
הדיווח שלפיו מנהלי בתי ספר בחרו להחרים את כנס פתיחת שנה של משרד החינוך צריך להטריד מאוד את כולנו. אינני בטוח לגבי מספר המנהלים המדויק, אבל תהיה זו טעות לראות בו אירוע נקודתי או עוד פרק במתח שבין מנהלי בתי הספר למשרד החינוך. הוא מצטרף לתופעה רחבה יותר: מערכת החינוך מתקשה יותר ויותר לגייס אנשים מצוינים לתוכה, ומתקשה לא פחות לשמור על מי שכבר נמצאים בה. מנהלים מרגישים זאת יום-יום. עוד לפני הדיון על חדשנות, בינה מלאכותית והישגים, הם מתמודדים עם השאלה הבסיסית ביותר: מי יעמוד בכיתה ב-1 בספטמבר? מי יחנך? מי ילמד מתמטיקה, אנגלית או חינוך מיוחד? ומי ירצה לקחת על עצמו את האחריות העצומה של ניהול בית ספר?
כאן כבר לא מספיק עוד פתרון נקודתי או ניסיון "לסגור מערכת" . נדרש שינוי מערכתי. פרופ' עמי וולנסקי, מי שהיה בעבר המדען הראשי של משרד החינוך, מזכיר שהכתובת נמצאת על הקיר כבר שלושה עשורים: מדינות שהצליחו לשמר ביקוש גבוה להוראה לא הסתפקו בדיבור על שליחות. הן חיזקו את מעמד המורה, העניקו אוטונומיה מקצועית, יצרו מסלולי התפתחות ותגמול והשקיעו באופן מכוון באטרקטיביות של המקצוע. פינלנד, סינגפור ויפן מלמדות, כל אחת בדרכה, שביקוש להוראה אינו גזירת גורל. הוא תוצאה של מדיניות עקבית.
בישראל, לעומת זאת, אנו פועלים פעמים רבות כאילו מדובר במחסור זמני שאפשר לפתור באמצעות עוד מודעה, עוד קמפיין ועוד מועמד. אבל כאשר מספר המורים הצעירים שעוזבים גדול ממספר המצטרפים, ברור שהבעיה איננה רק גיוס. זו בעיית שימור, מעמד ותנאים.
ישראל זקוקה לתוכנית חירום לאומית למקצוע ההוראה והניהול: שכר כניסה אטרקטיבי יותר, מסלולי קריירה, אוטונומיה אמיתית, הפחתת בירוקרטיה, קליטה וליווי איכותיים ותמריצים במקומות שבהם המחסור חמור.
הוויכוח הנוכחי צריך להפוך להזדמנות. משרד החינוך צריך להיות הגורם שמוביל את הפתרון, אבל לשם כך דרוש אומץ לשנות סדרי עדיפויות, להקשיב למי שמנהל את בתי הספר בפועל ולעבור ממדיניות של כיבוי שריפות לבניית עתודה מקצועית ארוכת טווח. בסוף אפשר לשנות תוכניות, להכניס טכנולוגיה ולבנות רפורמות, אבל בלי מורים טובים ובלי מנהלים טובים – אין מערכת חינוך. ואם נמשיך להוריד עוד קצת "מזון" מהסוס, אסור שנתפלא שכבר לא יהיה מי שימשוך את העגלה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
