אונו News 
מכירים את זה?!
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז
הילד לא רוצה להשתתף במסיבת סיום
הגעתם מוקדם למסיבת סיום,
הצלחתם לתפוס מקום טוב על כיסא קטן בשורה הראשונה,
הנה עוד רגע מתחילים, מתחיל צליל ראשון, הילדים קמים, והגוזל שלכם נשאר לשבת ו… לא זז,
הגננת ניגשת, הסייעת משתדלת והוא רץ אליכם בבהלה, מתיישב עליכם ולא זז.
אתם מנסים לעודד אותו, שישתתף, שישתחרר, שיזרום, והוא בשלו… לא זז.
הגננת שוב מגיעה, הלחץ עליו גבר והוא ממש לא משתחרר… ובעצם גם אתם לא, כי באתם לראות אותו… הרי תכלס לא באתם לראות עוד 30 ילדים, העיניים שלכם משוועות לראות אותו… רק אותו… ואתם מתחילים במסע שכנועים, יאללה קום חמודי… למה אתה לא הולך… אנחנו פה… נו יאללה… אתה כבר גדול…נוווו….
אין ספק שהתסריט הזה מבאס. אין ספק שיותר נעים לראות אותו מחייך, משתתף, שר וצוהל ושאתם מדי פעם תצלמו אותו בשיאו של איזה ריקוד סוער על רקע השיר “אולי עוד קיץ ניפגש…”, אבל הרצונות שלנו לחוד והמציאות גם היא לחוד.. .
והסיפור הזה קורה בכל גן בכל מסיבה לכל כך הרבה ילדים כל שנה. משהו שם בכל הדבר הזה, במסיבה הזו לא לגמרי מסתדר לו, לא מרגיש לו בנוח, לא מרגיש לו בטוח… אולי זה ההמון…שזה דרך אגב אצל הילד הפרטי שלי, אולי הציפייה, אולי הרעש, או הפרידה הקרובה או בכלל כל ההתרגשות הגדולה…
אבל העניין הוא באותו רגע זה לעצור ולנסות לחשוב על נקודת המבט של הילד בלי להישאב לתחושות שלו או ללחץ הקיים בסיטואציה, אלא שאנחנו ההורים נצליח לעצור ולראות למה הוא זקוק ומה יכול לעודד אותו כי ילד שבחר לא להשתתף מסמן לנו שקשה לו כרגע ולמרות הקושי הוא כן מצליח לזהות את הרצון שלו ולתת לו מקום.
כל ילד שבחר לא לקחת חלק, בחר מהסיבות שלו ובאותו רגע הוא בעצם זקוק לנו, שנהיה שם בשבילו, אמנם לא בדיוק כמו שדמיינו להיות שם בשבילו וגם לא ממש כמו שרצינו, אבל הוא צריך שנקבל אותו כפי שהוא, שנכבד את התחושות שלו, שנכיל אותו, בלי נימת ביקורת או לחץ ושבעצם לא ״נתרשם״ מהעניין…
אין צורך להרבות בהסברים, שכנועים, פרסים וכו, אלו רק עלולים לתת תשומת לב מיותרת לסיטואציה.
אז מה כן אפשר לעשות שהילד מסרב להשתתף במסיבה?
ראשית, אם אנחנו מכירים את התסריט הזה מראש ננסה לעשות שיחה מקדימה כדי לייצר כמה שיותר וודאות לילד לדוגמא, נשאל אותו איזה שירים יהיו, ליד מי הוא יושב, מי הצוות שמגיע ונספר לו שגם ההורים של כל ילדי הגן מגיעים, נמנע מלהזמין אחים/סבים וסבתות כדי לא להגדיל את כמות ההמון, נשתדל להתנדב ולקחת חלק במסיבה – אולי להכין עוגה/פירות וכו’, נברר אם יש משהו שהוא רוצה להביא/צריך למסיבה.
ואם בכל זאת הילד לא משתתף, קודם כל ניתן לו תחושה שהכל בסדר, אין לחץ, נשים את הרצונות שלנו בצד, ונשים את הפוקוס על מה שהוא באמת צריך ברגעים האלו, והילד שלנו באותו רגע זקוק שמישהו רגע יראה אותו, וייתן לו תחושה שהוא מבין אותו.
נחבק ונלטף אותו נסתכל יחד איתו על ההופעה וננסה להימנע ממשפטים בסגנון “למה אתה לא”, למה אתה לא הולך לשבת במקום שלך/רוקד/שר/משתתף, אלו משפטים שעשויים להעביר תחושת ביקורת, ובמקומם אפשר לתאר את ההתנהגות כפי שהיא, אני רואה שקשה לך/אתה לא רוצה להשתתף, ונחבק…
ניתן מקום לרגש, נתמלל אותו ונשים לב שהתגובות הנ״ל צריכות להיות קצרות וענייניות ולעבור הלאה. ננסה אחרי הלחץ הראשוני להציע לו סולם קטן, נראה שהוא קצת נרגע ו״התחמם״ – ונשאל אותו אולי תרצה להשתתף עכשיו, אולי יש משהו שיכול לעזור? ונזכור שהוא עדיין קטן ולא תמיד יידע להגיד, אז נציע לו אולי אתה רוצה שאני אבוא לשבת לידך? ונשחרר.
לא ניפול למסע שכנועים, אלא נעודד אותו על הדברים הקטנים שהוא כן עושה ולוקח חלק, על השירה שלו, המחיאות הכפיים שלו, בעצם על כל השתתפות קלה שלו, נעודד ונחזק אותו במקומות שהוא כן הצליח להתגבר וניתן לו חיוך גדול שישדר לו שאנחנו סומכים עליו וכשהוא יהיה מוכן הוא יעשה את הצעדים הקטנים שלו לעבר המסע הגדול שלו בקצב שלו, ואנחנו נהיה שם לצדו!
הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך
מוזמנים לעקוב בעמוד הפייסבוק – בנושא ההורות
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
מקסים ❤️קרה גם אצלי … תודה על הטיפ