דורות ההמשך מדברים: סיפורה של רחל רוזנשטיין

סבתי חנה איגלניק ז”ל מבית פרוינד ילידת 1895 מהעיירה וולדבה בפלך לובלין התייתמה בילדותה מאביה, נישאה בגיל 20 לישראל איגלניק ועברה לגור בעיירה וישניצה, שם נולדו לה בן חיים ובת חיה.  בשנת 1920, כשהייתה בהיריון עם אמי שרה, רצחו פורעים רוסים את בעלה והיא נותרה אלמנה עם שלושה ילדים קטנים. בהחלטה מודעת, ולמרות היותה אישה דתית, בחרה סבתי שלא להינשא שוב וגידלה את ילדיה באהבה רבה מפרנסתה כתופרת.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר הגרמנים נכנסו לעיירה שהיתה קרובה לגבול הרוסי  וגייסו מיד את הצעירים לעבודות כפייה, שכנעה סבתי את בנה חיים לחצות את הגבול הרוסי עד יעבור זעם.

עם התגברות הלחץ הגרמני החל גיוס בחורות צעירות לעבודות שונות. סבתא הייתה נחושה למנוע מהגרמנים לקחת את בנותיה שרה בת ה-18 וחיה בת ה-20. היא השכיבה אותן במיטה בטענה שהן חולות. כשנודע על כך לחיילים הגרמנים החליטו לוותר על כניסתם לבית כדי לא להידבק.

באותו לילה, מחשש שהתרמית תתגלה ויפגעו בה ובבנותיה, החליטה סבתא לברוח יחד עם בנותיה לאזור הכיבוש הרוסי. הם הצטיידו בבגדים חמים, במעט כסף ובתכשיטים ויצאו לדרך. לאחר נדודים הגיעו לאזור הרוסי והשלוש הצליחו להתאחד עם חיים ועם אבי מנדל לטקו שהיה באותה עת מאורס לאמי (לצערי עד היום לא ברור לי כיצד נפגשו).

את תקופת המלחמה עברה המשפחה בנדודים בערבות סיביר כשסבתא שומרת כל הזמן על אחדות המשפחה. הצעירים יצאו לעבודות והיא התחברה לגויות הרוסיות, תפרה בעבורן והייתה אוזן קשבת לסיפוריהן.

גם לאחר שהמלחמה נסתיימה והמשפחה המשיכה לנדוד באירופה ובמחנה העקורים היידנהיים, שם נולדתי, דאגה סבתא כל הזמן שיישארו יחד.

כשעלינו ארצה, גם אז בחרה סבתא שלא להיפרד. היא בחרה לגור עמנו, וכך גדלנו אבא, אימא, סבתא ושלוש בנות. היא הייתה סבתא המנטור שלי. ממנה למדתי לבשל, לתפור, לסרוג וממנה ספגתי ערכים שהיו חשובים לה מאז ומתמיד כשם שהם חשובים לי: לשמור על אחדות המשפחה כי כוחה של הקבוצה רב מכוחו של היחיד; לעזור לחלש, לפרגן לאחר ולא לקנא באף אדם, או במשפט שלה שאני זוכרת: “אם זורקים את החבילות באוויר כל אחד רץ לחבילה שלו כי שם הוא יודע לפחות מה ימצא”. ועוד לימדה אותי סבתא לא להירתע משום קושי או אתגר, כי “כשהחלש חלש החזק חזק, אבל כאשר החלש הופך לחזק החזק הופך לחלש”.

סבתי לא לחמה בידיה בפורעים הרוסים ובחיילים הגרמנים, היא האמינה ביכולתה לשרוד בכל מצב, להפוך כל בעיה לאתגר, להיות חביבה על הבריות, להאמין שכל אחד יכול לעצב את חייו ולא לפחד כלל!

יהי זכרה ברוך.