אונו News 
אנו חיים בעידן שבו תקשורת היא כביכול דבר פשוט ביותר. אנחנו יכולים לתקשר עם הסביבה בלחיצת כפתור באמצעות כל אמצעי התקשורת הקיימים לרשותינו: שיחות טלפון, הודעות, רשתות חברתיות, מיילים, והכל במהירות ובחינם.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז
תחשבו שבעבר כשרציתם להיות בקשר עם אדם בחו”ל, הייתם צריכים לכתוב מכתב, לעמוד בתור בדואר, לשלם על בולים וכד’, או שהייתם משלמים הון תופעות על שיחת טלפון של דקות בודדות. היום, בלי קשר לחו”ל, אנחנו יכולים לתקשר עם מי שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים וללא כל מאמץ או תשלום. מדהים, נכון? אז זהו, שלא תמיד…
האמת היא שלמרות שהתקשורת היום היא הרבה יותר פשוטה, דווקא רואים בשטח שיותר ויותר אנשים מדווחים על תחושת בדידות. דווקא היום בעידן הקורונה והזום הבדידות עולה יותר ויותר…
תחשבו על המקרים הבאים: פעם כשהעובדים במגדל משרדים היו יוצאים להפסקת סיגריה, הם היו מדברים אחד עם השני (למרות שכל אחד מהם היה עובד במשרד אחר). הם היו מכירים בהפסקות ומתחברים אחד עם השני. היום בעיקר רואים את עיניהם בתוך מסך הטלפון.
דוגמה נוספת היא זוגות או קבוצות של חברים שיוצאים יחד, ובמקום לראות אותם בעיצומה של שיחה קולחת, כל אחד צמוד לטלפון שלו או עסוק בלצלם את האוכל שהגישו במסעדה, כמה לייקים הם קיבלו והאם זכו לאיזו תגובה מעניינת. אנשים כבר לא יודעים ליהנות מהרגע, ויתרה מכך- כישורי התקשורת שלהם חלשים ביותר.
תחשבו אפילו על עולם הילדים: פעם ילדים היו נפגשים בארבע בשכונה ופשוט משחקים יחד בצורה הכי טבעית והכי תמימה. היום הם בקושי יוצאים מהבית, ומשחקים במשחקי מחשב און-ליין, זוהי למעשה התקשורת ביניהם ועוד בעידן הקורונה , לצערי, הם כבר מגיל הגן מתרגלים לתקשר דרך הזום והם פשוט גדלים לתוך עולם שנשארים בבית ומתקשרים רק דרך המסכים…
ד”ר ויוק מורטי Dr. Vivek H. Murthy, לשעבר ראש מחלקת הבריאות בארה”ב, טוען כי הבדידות הפכה למגיפה מדאיגה.
בחמישים השנים האחרונות נתוני הבדידות בארה”ב הוכפלו. בסקר שנערך על כ-20 אלף בוגרים אמריקאים, נמצא כי כמעט מחצית מהם דיווחו על תחושת בדידות. יש לציין כי נתון מדאיג זה אינו מתייחס רק לרווקים/אלמנים או גרושים, אלא גם לאנשים האוחזים בזוגיות יציבה. שניים מתוך חמישה אמריקאים מדווחים כי מערכת היחסים שלהם אינה משמעותית עבורם.
מה המסקנה המתבקשת, רבותיי?
אולי יש לכם מאות חברים בפייסבוק ואתם שייכים לאינספור קבוצות בוואטסאפ, אך נתונים אלו אינם מעניקים לכם באופן אוטומטי תעודת ביטוח נגד מגיפת הבדידות.
אני מכירה כל כך הרבה אנשים ש”על הנייר” יש להם חיי חברה עשירים ומדהימים, אך זה רק למראית עין. אם תערכו סקירה קצרה על הרשתות החברתיות שלהם, יהיה נדמה לכם כאילו הם האנשים הכי פחות בודדים ביקום, אבל מכיוון שאני מכירה אותם באופן אישי ומכיוון שהם פותחים בפניי את ליבם, הם מודים שלעיתים תחושת הבדידות חונקת אותם.
ניתן לראות את התופעה הזאת בקרב פנויים ופנויות, בין אם הם רווקים, גרושים או אלמנים. לצופים מבחוץ נדמה כאילו חייהם מושלמים, הרי על סמך מה אנו שופטים את חייו של אדם? התשובה היא על פי הפוסטים שהוא מעלה לרשתות החברתיות. כשאנו רואים שמישהו כל הזמן מעלה פוסטים מעוררי קנאה של בילויים, נופשים, ארוחות במסעדות נראה כאילו הכל דבש, אבל כידוע, לא כל הנוצץ זהב.
אתן לכם דוגמה? הגיע למשרד השידוכים שלי בחור בתחילת שנות השלושים לחייו, בעל עסק מצליח בתחום היבוא והיצוא, שבאמת לא חסר לו דבר. הוא מוקף בחברים וגם יוצא לדייטים באופן קבוע, אבל בפגישת ההיכרות שלנו הוא סיפר לי בעצב רב ש”כל הטוב הזה” הוא רק למראית עין. בתוך תוכו הוא הרגיש בדידות עמוקה. אז נכון שהוא מרבה לבלות ושיש לו הרבה חברים ודייטים, אבל זה פשוט לא זה. מדוע? כי כאשר הוא מרגיש בדאון, אין לו באמת למי לשפוך את לבו וממי לקבל כתף תומכת ואוזן קשבת. כל האינטראקציות החברתיות שלו מבוססות על פאן פאן פאן, ותו לא. הוא מרגיש שאינו יכול להראות את הפגיעות שלו לאף אחד, וזוהי אחת מהתחושות הכי נוראיות שקיימות ועכשיו בתקופת הקורונה עוד יותר נורא ,כי גם אין את ה פאן פאן פאן שהיה רגיל אליו…
תחושה זו איננה נחלתם של פנויים ופנויות בלבד. כאמור, ישנם הרבה מאוד זוגות, שחשים בדידות עמוקה בתוך מערכת היחסים שלהם. נכון שהסטטוס הפורמלי שלהם הוא “בזוגיות”, אך הם מרגישים שהקשר שלהם אינו משמעותי או אמיתי. זה עצוב שאפשר לחיות חיים שלמים לצד בן/בת זוג ועדיין להרגיש בודדים, שאין לכם באמת עם מי לדבר ושהקשר ביניכם איננו עמוק. בתקופת הקורונה שהרבה זוגות כאלה נמצאים ביחד 24/7 כי הם גם לא עובדים,הם ממש מרגישים מיואשים לגמרי והבדידות בזוגיות מעצימה את עצמה עוד ועוד…
אז מה עושים?
כאמור, הבדידות הנה תופעה עולמית, שרק הולכת ומתחזקת לצערי. ככל שאנו מתקדמים בתחום הטכנולוגיה, כך כישורי התקשורת שלנו נפגעים ואנו מתקשים ליצור מערכות יחסים המאופיינות בתקשורת בריאה.
אינני מתיימרת לשנות את סדרי העולם, ואני לא מתכוונת להטיף לכם לזנוח את הטלפונים שלכם ולחזור לתקשורת של פעם. גם אני מחוברת לטלפון שלי (אני מודה) והוא גם עוזר לי לנהל את העסק שלי בצורה הכי יעילה שהייתה אי פעם. יחד עם זאת, חשוב לי לתת לכם כמה עצות שיעזרו לכם להילחם בבדידות.
עצות שיעזרו לכם להפיג את תחושת הבדידות:
לפנויים פנויות:
עצה ראשונה: הכירו בתחושת הבדידות וצאו למלחמה נגדה.
לעיתים עוברת עלינו תקופה לא טובה, אך אנחנו לא תמיד יודעים לשים את האצבע ולהצביע בדיוק מה מפריע לנו. בקרב גרושים טריים, התחושה היא ברורה, אך אצל אחרים, רק לעיתים מבינים שתחושת הדאון נובעת בעצם מבדידות. כולנו עוברים תקופות לא טובות בחיים, הרי אין חיים שהם רק עליות, ברור שיש גם מורדות ויש לקבל אותם בהבנה.
יחד עם זאת, כאשר אתם מרגישים שתקופה הדאון מחריפה או שהתחושות השליליות מגיעות לרמות גבוהות מהרגיל, יש לעצור, לערוך בדק בית ולבדוק עם עצמכם מה אתם בעצם מרגישים. אם הגעתם למסקנה שאתם מרגישים בודדים, אל תהיו פאסיביים ותאפשרו לבדידות להתגבר, אלא צאו למלחמה נגדה.
איך עושים זאת?
קודם כל, חזקו קשרים קיימים,ובמיוחד היום אפשר עם הזום או כל דרך אחרת. מרוץ החיים גורם לנו לעיתים קרובות להזניח את מערכות היחסים שיש לנו, לא רק בזוגיות, אלא גם בתחום המשפחה והחברים. אנחנו כל כך עסוקים במטלות היומיומיות, שלא נשאר לנו זמן ו/או כוח למפגשים חברתיים. כבעלת עסק וכאמא לשישה ילדים, האמינו לי שאני מבינה זאת היטב, אך ישנו פתרון מאוד פשוט לבעיה: קובעים מראש את המפגשים, משריינים ביומן ויוצאים גם אם עבר עליכם היום הכי מתיש. ואם הצד השני מנסה לבטל את הפגישה, אל תתביישו להגיד שהביטול ממש יבאס אתכם. גם היום בתקופת הקורונה תקבעו מפגשים דרך הזום ,סקייפ וכל דרך שטובה לכם ותתעקשו לקיים את זה.הרי אתם חברים וזו הדרך לחזק את הקשר.
בעניין הזה, עשו טובה – שימו את הפנקסנות בצד. נניח שהצעתם למישהו להיפגש, והוא אמר שהוא לא יכול מסיבה זו או אחרת, אל תחכו שהוא יציע לכם בפעם הבאה. לא יקרה כלום אם תציעו שוב בעצמכם. כמובן לא להיות קרציות ולהציע שוב ושוב ושוב עד אינסוף, אבל אל תהיו בגישה של “פעם תורי, פעם תורך”.
לפעמים הצד השני באמת עסוק יותר ולכן לא יכול להיענות להצעת המפגש שלכם. (אפילו שהרבה מהחברים בתקופת הקורונה בבית עדיין הם עסוקים עם הילדים,עבודה מהבית ועוד…)
דבר חשוב נוסף הוא בניית קשרים חדשים. האמת היא שמגיעים לגיל מסוים בו די מורכב להתחיל חברויות חדשות. גם אם הכרתם מישהו או מישהי שמוצא/ת חן בעיניכם (ברמה האפלטונית), פחות מקובל להעמיק איתו או איתה את הקשר. זה לא כמו בימים שהייתם אולי סטודנטים ואז כל החברה’ היו נפגשים. בגיל מבוגר יותר, כאמור, העניין קצת מורכב … ולמרות זאת, ניתן עדיין לבנות קשרים חדשים, פשוט אל תתביישו להציע מפגש. מקסימום יגידו לכם “לא”.
הדבר הקל ביותר הוא פשוט לחדש קשרים מהעבר. היום עם כל הרשתות החברתיות, כל כך קל לאתר חברים וחברות מהעבר. אל תהססו לפנות אליהם וליזום מפגש. זה יכול להיות דבר נהדר שיפיח בכם קצת נוסטלגיה ורוח נעורים.
לגרושים טריים:
מומלץ ליישם את כל העצות הנ”ל, ובנוסף, לצאת כמה שיותר, להירשם לחוגים, לחבור לגרושים נוספים (יש המון קבוצות ברשתות החברתיות) ופשוט לפתוח פרק חדש בחיים. לגרושים עם ילדים שמתחלקים עם הגרוש/ה בגידול הילדים, יש גם ימים פנויים וסופי שבוע שלמים בהם הם לבד ללא הילדים. זאת הזדמנות לעשות דברים שאף פעם לא הספקתם או לא יכולתם לעשות. נצלו את שעות הפנאי שלכם בחכמה ומלאו אותן בפעילות כיפית.
לזוגות שחשים בדידות בתוך הזוגיות:
אחד מהדברים החשובים ביותר הוא מדי פעם להתנתק מהטלפון שלכם. אני יודעת שבלי טלפון אנחנו מרגישים כאילו לנו חסר איבר בגוף, אבל לפחות כשאתם בדייט עם בן/בת הזוג, שימו את הטלפון בצד ותתרכזו בכאן ובעכשיו. רוצים להעלות איזו תמונה לרשתות החברתיות? סבבה.
עשו זאת, אבל תבדקו את הלייקים ואת התגובות רק בסיומו של המפגש. (גם אם המפגש וירטואלי היום בעקבות המצב.אני לא ממליצה על דייט ראשון וירטואלי וככה נוהגים הלקוחות שלי,אך ההחלטה בידיכם.)
אני רואה הרבה זוגות שיושבים יחד בבית קפה, במקרה הרע כל אחד עם הטלפון שלו, ובמקרה הטוב- הם מראים אחד לשני סרטונים מצחיקים או דברים מעניינים שנתקלו בהם באינטרנט. זה בסדר, כל עוד אתם שומרים על מינון מתאים. לא יתכן שכל התקשורת שלכם תהיה מבוססת על סרטונים….
זכרו את הדבר החשוב ביותר: קשר עין. תחשבו על עולם ההורות- כשאנו ההורים רוצים לבקש משהו מהילדים, הדבר הבסיסי ביותר הוא קודם כל לדבר איתם בגובה העיניים. כל יועץ הורות יאמר זאת. ואותו הדבר לגבי דייטים או שיחות בין בני זוג. איך אפשר ליצור תקשורת מקרבת כשאין קשר עין? זה בלתי אפשרי.
לסיכום, בדידות היא ללא ספק מגיפה עולמית ובטח בתקופת הקורונה, אך החדשות הטובות הן שניתן להילחם בה. זכרו שאין כמו שיחה אותנטית של עין בעין, היא עושה את כל ההבדל….
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-27 שנה ומחברת הספרים “סטטוס: בזוגיות” ו”שניים סוכר”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
