איך יוצאים לעצמאות בזוגיות?

לקראת יום העצמאות חשבתי על מושג העצמאות בהקשר של מערכת יחסים. מיד עלו לי לראש הזוגות הדביקים שמהרגע שהם ביחד הם הופכים להיות תאומים סיאמיים. למה הכוונה תאומים סיאמיים? הם עושים ה-כ-ל יחד, לא עוזבים אחד את השנייה לרגע, והלקסיקון שלהם הופך להיות בלשון רבים – “יש לנו חבר”, “אנחנו הולכים ל”…

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

לכאורה, כל עוד זה טוב לשני הצדדים זה לא גורם לבעיה אצל בני הזוג. נכון שפעמים רבות זה קצת מעצבן את הסביבה ואת החברים הקרובים, אך לזוג עצמו זה לא מפריע. אבל רק לכאורה.

מניסיון רב שנים, אני יכולה לומר לכם בביטחון מלא שזוגיות דביקה מדי לא בריאה לקשר, הנה אתן לכם דוגמא:

יסמין ובועז היו רווקים שנים רבות ושניהם נחלו אכזבות קשות מעולם הדייטינג. שניהם כבר השתוקקו למצוא אהבה, להתמסד ולהקים משפחה, ובאמצע שנות ה-30 שלהם הם הכירו והתאהבו כמעט באופן מיידי. מאותו רגע הם בילו כל שנייה פנויה מזמנם יחד. הם ניתקו קשר עם חבריהם, הוא כבר לא הלך לערבי גברים המסורתיים שלו עם החבר’ה, היא פרשה מהחוג האהוב שלה ללימודי סלסה, והם השקיעו את זמנם אך ורק בפעילויות זוגיות.

כך הם העבירו בהנאה רבה כמה שנים טובות, אך בשלב מסוים ההתאהבות המטורפת שלהם התפוגגה, כפי שקורה בקרב זוגות רבים אחרי תקופת ההתלהבות הראשונית יחד. מעבר לכך הם הפכו להיות מאוד תלותיים אחד בשנייה, כל אחד שינה את אורח חייו מהקצה לקצה למען הצד השני, שזה בסדר בתיאוריה, אך בגבול הטעם הטוב. במקרה שלהם, הם כל כך השתנו כדי להתאים את עצמם לזוגיות, שהם פשוט איבדו את עצמם בתוך הקשר. שניהם התעוררו ביום בהיר אחד וגילו שהם כבר לא מזהים את עצמם. מאותו רגע הזוגיות שלהם החלה להסתבך והחיים המשותפים שלהם יחד היו רחוקים מלהיות דבש וקינמון.

הם הבינו שכדי להציל את הקשר הם חייבים לשחרר קצת את הרסן אחד מהשנייה ולתת אחד לשני קצת ספייס. לא חלילה להיפרד, אלא לשנות קצת את היחסים באופן כזה שכל אחד גם ישקיע בעצמו בלי קשר לשני.

הבעיה הייתה שבכל הזמן שהם חיו בבועה הזוגית הפרטית שלהם, בעז זנח את חבריו ויסמין את חברותיה. כשהם ניסו לחדש עמם את הקשר, אלו  לא בדיוק חיכו להם בזרועות פתוחות, וכך יצא ששניהם חשו בדידות עמוקה. עם הזמן היחסים בין השניים הידרדרו והם החליטו להיפרד. בסופו של דבר שניהם יצאו קירחים משני הצדדים- גם בלי חברים וגם בלי זוגיות.

מוסר השכל: לעולם אל תשכחו את הזהות האישית שלכם ברגע שאתם הופכים להיות חלק מזוג. זה לא בריא לקשר באופן כללי, וגם לא לכל אחד מבני הזוג ברמה האישית. האמינו לי שזוגיות חונקת  תתנקם בכם בסוף, גם אם בהתחלה זה לא נראה כך.

החכמה בזוגיות היא להיות ביחד באופן כזה שלכל אחד יש גם את הפינה שלו, את החברים שלו, את התחביבים שלו – שלא קשורים בהכרח לצד השני, אחרת הולכים לאיבוד בתוך היחסים, וביום בהיר אחד מתעוררים בפחד, ולא מזהים את עצמנו. כל צד מרגיש שהוא וויתר על עצמו לטובת השני, ומתחילים לחוש תסכול ולהפנות אצבע מאשימה כלפי בן/בת הזוג.

מצד שני…זהירות! עצמאות יתר

לעומת הזוגות הדביקים האלה, ישנם גם זוגות בדיוק הפוכים, שבהם רמת העצמאות שהם נותנים אחד לשנייה מוגזמת בעיניי. אני מתכוונת לכאלה ששמים את עצמם במקום הראשון באופן מובהק ואת הזוגיות במקום נמוך יותר בסדר העדיפויות, כך שנוצרת מערכת יחסים שהיא חצי רווקות חצי זוגיות. מדובר על זוגות בהם כל אחד עושה “מה שבא לו” ללא התחשבות אמיתית ברצונות השני.

קחו למשל מצב בו אחד מבני הזוג מחליט שהוא רוצה לנסוע לחו”ל עם חבריו, וזה נראה לו ברור מאליו שהוא עושה זאת מבלי להתייעץ עם בן/בת הזוג. נכון שכל זוג קובע לעצמו את הקווים האדומים, את המותר והאסור, את רמת החופש ואת הגבולות באופן כללי, אבל צריך להיות סדר מסוים בדברים. למשל אם מקובל על שני הצדדים להיות בקשר עם אקסים מהעבר? האם זה בסדר ללכת לאכול צהריים עם ידיד/ה מהעבודה? באיזו תדירות יוצאים לערבים חופשיים ללא בן/בת הזוג? האם נסיעות לחו”ל לבד באות בחשבון?

אני בעד פתיחות ושכל זוג יעשה כטוב לו, כל עוד הדברים מוסכמים על שני הצדדים. ברגע ששני בני הזוג מתחשבים אחד ברצונות השנייה, ומקבלים החלטות בתהליך משותף בו לכל אחד מהם יש קול שווה, אז זה בסדר גמור, גם אם בעיניי אחרים נראה כאילו מדובר בזוגיות פרוצה חסרת גבולות.

ברגע שכל אחד עושה “מה שבא לו” מבלי להתחשב בצד השני, התוצאה היא תסכולים רבים ומתח בזוגיות. אולי לא באופן מיידי, אך לטווח הארוך יש לזה השפעות הרסניות על הקשר כיון שברגע שקיים כאוס ואין סדר בהתנהלות, מתישהו אחד הצדדים ירגיש כמו אויר וזה יגרום לפיצוץ. מעבר לכך, כשבני הזוג מבלים הרבה זמן לבד, יש כאן גם גורם של פיתויים לבגידות.

כל דבר צריך להיות במינון הנכון. כשאתם נכנסים לזוגיות, חשוב לעשות תיאום ציפיות ולהחליט על רמת העצמאות שלכם. מה מקובל עליכם ומה לא וכמה חופש אתם נותנים אחד לשנייה. ברגע שהכול מוסכם ביניכם, יהיה לכם הרבה יותר קל להסתדר ולשמור על יחסים טובים. לכן החכמה היא לשלב בין הזוגיות לבין העצמי באופן הרמוני שמספק את כולם. אם צלחתם את המשימה הזו, עליתם על דרך המלך וצפויה לכם זוגיות טובה לאורך שנים.

הכותבת היא הראלה ישי, מחברת הספרים “סטטוס בזוגיות”  ו-  “שניים סוכר”. שדכנית למעלה מ-27 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים “דו-לב”.

www.doo-lev.co.il