“מיכל ז”ל הייתה כולה אהבה ונתינה, אין אחד שהיא לא נכנסה לו ללב”

מיכל כהן, תושבת אור יהודה וגננת מוכרת ואהובה בעיר, הלכה לעולמה לפני כשבועיים בגיל 39, לאחר מחלה קשה ממנה סבלה. מיכל הותירה אחריה בעל ושלוש בנות. בראיון ל’אונו ניוז’ מספר בעלה של מיכל, מני, על המורשת שהספיקה מיכל להשאיר מאחוריה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

“אני ומיכל הכרנו כשהיא הייתה בצבא”, נזכר מני. “היינו יוצאים יחד למסיבות של ירון אשבל שהיו חזקות מאוד באותה תקופה. אני הייתי אז בתחילת הקריירה שלי בהייטק ומיכל בדיוק השתחררה מהצבא והתלבטה האם ללכת להייטק או לחינוך.”

ומה גרם לה ללכת לתחום החינוך?

“אמרתי לה ככה בצחוק שמישהו צריך לחנך את הילדים שיהיו לנו, אבל היא לקחה את זה ברצינות כי כנראה זה בער בה לעסוק במשהו יותר ערכי, ובדיעבד זו הייתה הבחירה הטובה לה ביותר. היא סיימה תואר בחינוך בהצטיינות בסמינר הקיבוצים והתחילה לעבוד.”

איך הייתה לה השנה הראשונה?

“כולם התאהבו בה מההתחלה”, מספר מני. בשנתה הראשונה היא החליפה גננת אחרת שיצאה לשנת שבתון וההורים דרשו שתישאר בגן. היא לא יכלה כמובן להישאר אבל לאחר השנה הזו היא קיבלה גן משלה, שהפך לגן הכי מבוקש בעיר. כולם רצו שהילדים שלהם ילמדו אצל מיכל.”

מה לדעתך קסם לכולם אצל מיכל?

“מיכל הייתה אוהבת אדם. היא הייתה מלאה בשמחת חיים וזה הקרין לכל מי שהיה לידה. היא הייתה מקבלת את הילדים כל בוקר בחיבוקים ונשיקות, תמיד הייתה מוזיקה בגן שמיכל נורא אהבה. היא הרעיפה על הילדים אהבה, אבל גם על ההורים, תמיד הייתה לה סבלנות גם להורים.”

האהבה שמיכל הרעיפה על הילדים לא הסתיימה רק בשעות הגן. ילדים שלמדו אצלה בגן המשיכו לפקוד את הגן בימי שישי בקבלת שבת גם שכבר היו בבית הספר. “הורים וילדים היו רואים אותנו בפארק ורצים אליה להתחבק איתה. היא הייתה כמו אמא של כולם”, מתאר מני בהתרגשות.

האור של מיכל הגיע עד ללשכתה של ראשת העיר ליאת שוחט, וכשזו נבחרה היא בחרה במיכל ובילדי הגן שלה לטקס קביעת המזוזה בלשכה.

לאחר מספר שנים בגני הילדים החליטה מיכל להתנסות בהוראה בבית הספר, וגם שם קצרה הצלחה ותוך שנה היא הפכה לרכזת מתמטיקה של כיתוב א’-ב’ בבית הספר “אהוד מנור” בעיר. אך כעבוד כמה שנים חזרה שוב לאהבה האמיתית שלה  – גני הילדים.

מעבר לשלל עיסוקיה, מיכל גם הייתה אימא במשרה מלאה לשלוש בנות (בגילאי 14,11.5,8.5), ודאגה לטפח ולהוריש חינוך טוב גם לבנותיה שלה.

“הילדות שלנו גדלו בשמחה וברוח הנתינה של מיכל”, אומר מני. “זרעי האהבה והנתינה שלה הושרשו לשמחתי גם בבנות שלנו.”

קשה להיכנס לנעליים שלה?

“מאוד. מיכל תפסה כל כך הרבה מקום בחיים של הבנות שלנו וכעת אני ממשיך בדרכה. אם זה בוועד ההורים של בית הספר, שם מיכל הייתה בהנהגה וכעת אני מחליף את מקומה. אם זה בכל מיני התנדבויות שמיכל הייתה עושה בעיר, כעת אני מתנדב שם במקומה. אפשר להגיד שרוח ההתנדבות והנתינה שלה חלחלו גם אליי.”

בשנת 2017, לאחר שחזרה משנת שבתון, התפרצה אצל מיכל מחלת הדמנציה, מחלה גנטית ממנה נפטרו גם אימה (בגיל 44) וגם אחותה מייה, שנפטרה רק לפני 3 חודשים. לפני כשבועיים הצרפה אליהן גם מיכל.

יהי זכרה ברוך.