לפני כמה חודשים כאבה לי פתאום השן הטוחנת. הלכתי לרופא שיניים והוא אמר שיש לי נסיגת חניכיים שנובעת מדלקת כרונית.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז
הופתעתי וסיפרתי שאני מקפידה ממש גם עם סילונית, אז הוא ברח למקום הקל, שכנראה זה גנטי. לכי תתווכחי עם זה, במיוחד שיש שחר לעניין (או שבגלל כמויות השוקולד שחר שאכלתי עד גיל 20 כשגיליתי את הנוטלה. אבל יש חוק התיישנות, לא?) לא התווכחתי, דחיתי את ההחלטה לגבי הטיפול שהוצע והלכתי לדרכי מהורהרת.
משהו לא התיישב לי, אז הלכתי לחוות דעת שנייה. המומלץ החליפי גם אמר שיש לי נסיגה ושאל אם אני חורקת שיניים? חשבתי לרגע ולא זכרתי שזה משהו שאני עושה. אולי, לפעמים, בלי לשים לב.
לבסוף עניתי לו שלעיתים רחוקות. בימים הבאים כשהתחלתי לשים לב, קלטתי כמה קרובות הרחוקות שלי.
הבן שלי דיבר לא יפה לאחותו ואני חורקת שיניים, מישהו בעבודה הפיל עלי מטלה לא הגיונית, חורקת שיניים, חתכו אותי בפקק, חורקת, נגמר לי החלב לקפה, חורקת, שוב לא מילאתי דלק ואני מאחרת גם ככה, חורקת, עולה לישון ורואה את הררי הכביסות, אומרת לא נורא אבל חורקת.
חשבתי לעצמי שאם הייתי ציר בדלת, קצת שמן היה פותר את הבעיה. אבל מה הבעיה בכלל?
ישבתי ושאלתי את עצמי שאלות בניסיון לנתח את המנגנון שגורם לחניכיים שלי לברוח ממני ודי מהר הבנתי שכל פעם שאני מתעצבנת או מתוסכלת ולא מוציאה את זה מעצמי, אני חורקת.
חורקת מהאמת שלי.
חורגת מסף הסבלנות שלי.
חורטת על שיניי את המילים שלא אמרתי.
חורצת גורל שלי לא לי.
ומה הפתרון? כי אני לא רוצה נסיגה משטחים נחוצים.
לשים זין
במקום הקוף.
והנה אני חורזת את שיריי
ושיריי ישמנו את ציריי
וזה המנוע החדש שלי חברים, יש בו בקושי צילנדר ובוכנה, אבל הנפח, כך אני מקווה, רק ילך ויגדל.
וזה גם היעד החדש שלי
לכתוב
את עצמי
לדעת.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]