“רציתי לצייר שפתיי ישנים”: תערוכה חדשה וייחודית בקריית אונו

“כשהם יגדלו, התינוקות יביטו יום אחד בציורים האלה וזו תהיה להם מזכרת מהימים בהם לא יכלו להבין”. כך אומרת פרופ’ דליה גבריאלי נורי, תושבת קריית אונו וציירת חובבת. 

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

חייהם של גבריאלי, יחד עם בנה דן, צייר חובב אף הוא, השתנו כמו החיים של כולנו אחרי אותה השבת השחורה של השביעי באוקטובר.

נכדה של גבריאלי, פעוט בן שנה, הועבר עם תחילת הלחימה, יחד עם שאר הפעוטות בגן למבנה ממוגן במקלט. ביום האחרון שלהם במקלט, לאחר 120 ימים, החליטו גבריאלי ובנה לצייר דיוקנאות של התינוקות הרכים במקום הכי תמים שלהם – כשהם ישנים בשלווה.

“התינוקות האלה עברו למקלט טחוב, עם פתחי מילוט ודלתות פלדה, ממש מקלט של פעם”, מספרת פרופ’ גבריאלי. 

“אין להם מושג מה זה עוטף עזה, הם לא שמעו מעולם על בארי ולא יודעים מה קרה במסיבת ה’נובה’. הם כמובן יתבגרו וביום מן הימים מן הסתם ישמעו על הדברים שקרו כאן מה שנקרא בזמן שישנו”.

מה הוביל אתכם לראיון לצייר את התינוקות?

“הניגודיות הזו בין הזוועה שקורית בחוץ לבין השלווה הפנימית של התינוקות השלווים הקסימו אותנו. כשהם יגדלו התינוקות הללו יביטו יום אחד בציורים וזו תהיה להם מזכרת מהימים בהם לא הייתה להם את היכולת להבין.

ההשראה לשם התערוכה היא מספר השירים של אמיר גלבוע ‘רציתי לכתוב שפתי ישנים’. אבל התערוכה הזאת היא ללא כתיבה, ללא מילים. נמאס לנו ממילים. רק ציורי שפתיים של תינוקות רכים כשהם ישנים”.

למה אתם מציירים בטכניקה של צבעי מים?

“ציור בצבעי מים הוא ציור עדין ומלא רגש וחסר מילים, כמו תינוקות ישנים ומזכיר ממש חוברות צביעה של פעם”.

התערוכה של דליה ודן מציגה במבנה השירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ”ח) בעיר, בצמוד לסופר חביב.

השירות הפסיכולוגי החינוכי הוא מחלקה באגף החינוך. הצוות מונה 23 פסיכולוגים חינוכיים מתמחים, מומחים ומדריכים שנותנים מענה מקצועי במרבית המסגרות החינוכיות בעיר. 

בשגרה ובשגרת החירום המענה ניתן ע”י הפסיכולוגים במסגרות החינוכיות. בזמן חירום ניתן לפנות לשפ”ח ישירות, באמצעות קישור שמופץ להורים בקהילה או דרך מספר הטלפון של השפ”ח.

התערוכה מוצגת במבנה השפ”ח בקריית אונו.

רוצים להזמין דיוקן לילדכם מדליה ודן? ניתן לחייג לדליה במספר: 052-2571707