ערב יום השואה והגבורה: אפי גוטמן מספר על אביו יהודה גוטמן ז”ל

הערב, יצוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה. זוהי הזדמנות חשובה לזכור את קורבנות השואה, ללמוד על זוועות העבר ולהילחם באנטישמיות ובשנאה בכל צורותיה.

אפי גוטמן משתף אותנו בסיפור האישי שלו: 

“מיכאל גוטמן ופאולה גוטמן לבית שפיצר, סבי וסבתי, זוג יהודים שומרי דת ומסורת נישאו מאהבה וחיו בהונגריה בשנים של טרום השואה.

נולדו להם 4 ילדים: יוסף, דבורה, אווה, ויהודה גוטמן , הרי הוא אבי.

בשלהי 1938, נקטעו חיי היהודים בהונגריה. מיכאל ופאולה גוטמן נקרעו מילדיהם ונשלחו למחנה עבודה ע”י הממשל ההונגרי.

אבי, בגיל 11 נשאר מאחור עם אחיו הקטנים, עול הפרנסה נפל על כתפיהם והם נאלצו לשרוד כיתומים, לבד.

מאז אותו יום ארור בו נלקחו הוריו, לא ראה אבי את אימו.

בשנת 1942 לאחר 4 שנים של סבל בלי אמא ובלי אבא , הונגריה כבר היתה תחת שלטון הנאצים וכל היהודים כולל אבי הצעיר, אחיו ואחיותיו פוזרו למחנות הגיהינום ולעבודת פרך.

המשפחה התפרקה ואיבדה כל קשר.

אבי, יהודה גוטמן, אז כבר נער בן 16 וחצי כשבידיו רק סידור התפילה והתפילין מבית אבא, נשלח לגבול הונגריה אוסטריה ועבד מבוקר עד ערב בחפירת תעלות עמוקות עבור הצבא הגרמני נגד חיל השריון הרוסי.

כל לילה מותש ורצוץ, התפלל קיווה והתגעגע לאימו לאביו ולאחיו הקטנים.

בתקופה זו הוא היה תחת אחריותו של קצין גרמני בשם הנס .

אבי חשד כי לקצין זה יש רקע יהודי משום שלקח אותו תחת חסותו, ריחם עליו ואף הצליח להגניב אותו כמה פעמים עם הנהג שלו לפגוש את אביו במחנה עבודה אחר.

לקראת תום המלחמה, כשברקע כבר נשמעו קולות התותחים של בעלות הברית, פנה אליו הנס וגילה לו כי הצבא הגרמני קיבל הוראה לסגת מעבר לנהר הדנובה, צייד אותו במנות קרב וביקש ממנו לברוח ולשמור על עצמו.

אבי, יהודה גוטמן, החל במסע חזרה לבודפשט. שם, מותש נפשית ופיזית, צל אדם, התפלל ויחל כי ימצא את הוריו ואת אחיו.

כאשר הגיע לרחוב אוטצ’ה, תפס אותו קצין גרמני וערך עליו חיפוש. כשמצא את התפילין, שאל את אבי “מה זה”? ומשענה לו אבי כי זה תפילין ואיתו הוא מתפלל, הכריח אותו הקצין להניח תפילין בפניו ולהראות לו כיצד הוא מתפלל.

בידיים רועדות הניח אבי את התפילין על ידו ואח”כ על ראשו והחל לומר תפילת “שמע ישראל”.

הקצין הגרמני ירה לעברו של אבי בבוז, הכדור פגע בתפילין שעל ראשו של אבי והעיף את התפילין מראשו.

הקצין הגרמני הופתע, חש שהקדוש ברוך הוא שומר על אבי ואמר לאבי, כי הוא מוגן תחת חסותו.

אבל מסכת היסורים לא נסתיימה

במרץ 1945, כאשר נכנסו הרוסים להונגריה, הם בזזו הכל, כולל התפילין שהציל את חיי אבי, ולקחו את אבי, נער בן 17 בשבי לעוד 3.5 שנים של גהינום במחנה שובים בנצ’יק ברוסיה.

אבי שוחרר מהשבי רק בשנת 1948, שבר כלי, יתום ובודד, הועבר למחנה דסק ומשם עלה לארץ ישראל עם עליית הנוער באוגוסט 1948. שם מצא את אביו ששרד אף הוא.

פאולה גוטמן האם נרצחה בשואה

דבורה גוטמן – ילדה קטנה , נרצחה בשואה

אווה גוטמן – ילדה קטנה , נרצחה בשואה

יוסף גוטמן –ילד קטן , נרצח בשואה

אבי יהודה גוטמן, הנער בן ה-11 שחייו נקטעו ואיבד את ילדותו, תמימותו ומשפחתו, הקים משפחה בישראל גידל בנים וזכה לנכדים.

זו נקמתו הניצחית.

אני אפרים גוטמן בנו של יהודה גוטמן ניצול שואה, אשר נולד בשנת 1927 בהונגריה ונפטר לפני 9 שנים בשנת 2010, מכל הימים דוקא ביום השואה, נשבעתי, בשם האב, להקדיש את חיי למדינת ישראל בכל דרך שאוכל. לגדל בנים ובני בנים, אוהבי אלוהים עם ומולדת.

זוהי נקמתי שלי.

אבי לנגד עיני בכל אשר אלך, איש עם נתינה עצומה, בעל לב זהב, צנוע ואוהב אדם.

לפני כשנתיים אזרתי אומץ ונסעתי לסיור בפולין במחנות הזוועה ובכל מקום הרגשתי אותך איתי, במיוחד באושוויץ שם הקראתי את סיפורך לבני הנוער שאיתם יצאתי למסע .

אבא, אתה ההוכחה לניצחון על הצורר הגרמני ועל כל עוכרי ישראל.

#אבא_אני_מתגעגע_אלייך_ותמיד_אלך_בדרכך.

יהי זכרך ברוך לעד”.