מהו מצבם של בני ובנות הגיל השלישי בישראל – לעומת שאר העולם

אנשים מרבים לדבר על תוחלת החיים שהולכת ומתארכת, אך פחות עוצרים לשאול מה באמת קורה באותן שנים נוספות. האם איכות החיים ממשיכה להשתפר? האם מערכות הרווחה מצליחות להדביק את הקצב? ומה מקומם של הקשישים בתוך המארג החברתי הכללי?

בני ובנות הגיל השלישי בישראל הם קבוצה גדולה, מגוונת ומורכבת – אך גם כזו שנוטה להידחק לשולי השיח הציבורי, מלבד בתקופות של משברים או בחירות. 

כדי להבין את מצבם האמיתי, חשוב להסתכל לא רק פנימה, אלא גם החוצה. מדוע רבים מהם מתקשים? מה מוביל לכך שרבים זקוקים לפתרונות כמו משכנתא הפוכה או פנסיונית? כיצד נראים חייהם בהשוואה לקבוצות דומות במדינות אחרות? ומה ניתן ללמוד מהפערים?

כמה בני הגיל השלישי חיים כיום בישראל?

לפי נתוני הלמ"ס, בישראל חיים כיום מעל מיליון ומאתיים אלף אנשים בגיל 65 ומעלה – כלומר, כ-13% מהאוכלוסייה. מדובר בנתון שצפוי לטפס בעשורים הקרובים ולהגיע לכ-16% בשנת 2040, ולכמעט חמישית מהאוכלוסייה בשנת 2060.

בעוד שהמספרים עולים, התמיכה הכלכלית, הרפואית והחברתית שמוענקת לאוכלוסייה זו לא תמיד מצליחה להדביק את הקצב.

תוחלת החיים – גבוהה, אך לא הכל בריא

ישראל מדורגת גבוה מאוד במדדי תוחלת החיים – נכון לשנים האחרונות, הגברים בישראל חיים בממוצע עד גיל 81, והנשים עד גיל 85. אלו נתונים שמציבים את ישראל באחת מהמקומות הראשונים בעולם, לצד מדינות כמו שוויץ, יפן, איטליה וסינגפור.

עם זאת, מדד חשוב נוסף הוא שנות חיים בבריאות טובה – כלומר, עד איזה גיל נהנים מתפקוד עצמאי, ללא תלות סיעודית או בעיות רפואיות חמורות. כאן התמונה פחות מעודדת.

בישראל הפער בין תוחלת החיים הכללית לבין שנות החיים הבריאות גבוה יחסית. המשמעות היא שרבים מבני הגיל השלישי אמנם חיים זמן רב – אך חלק לא מבוטל מאותן שנים מלווה בבעיות רפואיות כרוניות, תלות במערכות תמיכה, או ירידה ביכולת הכלכלית.

הפנסיה והביטחון הכלכלי – פערים עמוקים בין קבוצות

אחד הנושאים המורכבים ביותר בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי בישראל הוא המצב הכלכלי. הפערים כל כך חדים, עד שקשה לדבר על "מצב כלכלי ממוצע" של האוכלוסייה הזו.

קבוצות שנהנות מיציבות יחסית:

• פורשי מערכת הביטחון והשירות הציבורי – בעלי פנסיות תקציביות.
• אנשים שצברו קרנות פנסיה פרטיות משמעותיות.
• בעלי נכסי נדל"ן שמפיקים מהם הכנסה.

קבוצות שנאבקות לשרוד כלכלית:

• עולים חדשים, במיוחד ממדינות ברית המועצות לשעבר.
• נשים מבוגרות רבות שלא עבדו לאורך חייהן במשרות פנסיוניות.
• עצמאים לשעבר שלא הפרישו לפנסיה מספקת.
• אזרחים ותיקים שאינם בעלי דירה ונאלצים לשלם שכר דירה.

על פי דו"חות הביטוח הלאומי, למעלה מ-20% מהאזרחים הוותיקים בישראל חיים מתחת לקו העוני – שיעור גבוה בהשוואה לרוב מדינות ה-OECD.

תמיכה ממשלתית – רשת ביטחון חלשה בהשוואה לעולם

מערכת הקצבאות בישראל נחשבת לצנועה למדי. קצבת הזקנה הבסיסית עומדת על כ-1,600 שקלים לחודש לאדם יחיד, עם תוספת קטנה למקבלי השלמת הכנסה. גם שירותי הסיעוד ניתנים בהיקף מוגבל, וכוללים לרוב מספר שעות שבועיות בלבד של עזרה ביתית.

במדינות רבות אחרות, כמו הולנד, גרמניה, נורבגיה וצרפת, רשת הביטחון הסוציאלית לגיל השלישי רחבה בהרבה:

• קצבאות בסיס גבוהות יותר.
• תמיכה ממשלתית בשכר דירה.
• מערכות סיעוד ציבוריות רחבות ומקיפות.
• תמריצים כלכליים למשפחות שתומכות בקשישים בבית.

בישראל, לעומת זאת, חלק גדול מהתמיכה נופל על המשפחה הקרובה – מה שיוצר עומס בין-דורי שאינו פשוט.

מגורים בגיל השלישי – רובם ממשיכים בבית, אבל לא תמיד בתנאים אידיאליים

רוב בני הגיל השלישי בישראל ממשיכים להתגורר בבתיהם, ולא במסגרות מוסדיות. מדובר בנתון חיובי בעיקרו, שמעיד על חיבור לבית, תחושת עצמאות, ותמיכה משפחתית. אך מאחורי הנתון הזה מסתתרות גם בעיות.

אתגרים מרכזיים:

• דירות לא נגישות – מדרגות ללא מעלית, חדרי רחצה שאינם מתאימים לצרכים רפואיים.
• בדידות – במיוחד בקרב אלמנים ואלמנות בגיל מבוגר.
• קשיים כלכליים באחזקה שוטפת של הבית.

לעומת זאת, מדינות כמו דנמרק, שוודיה ויפן משקיעות באופן שיטתי בהתאמת מגורים לקשישים, כולל סיוע בשיפוצים, דיור מוגן ציבורי, וטכנולוגיות נגישות ביתיות.

תחושת שייכות, תרבות ופנאי – יתרונות שחשוב לשמר

אחד התחומים שבהם ישראל דווקא מצטיינת הוא ההיבט החברתי והקהילתי. מחקרים מראים שרבים מבני הגיל השלישי בישראל מדווחים על תחושת שייכות, קהילה ותמיכה משפחתית גבוהה – נתונים שהם מעל הממוצע העולמי.

גם התחום התרבותי תוסס: עשרות אלפי בני הגיל השלישי משתתפים בקורסים, הרצאות, חוגים ואירועי תרבות שמיועדים במיוחד לגיל הזה. תנועות התנדבות רבות כוללות בתוכן אזרחים ותיקים שממשיכים לתרום וללמוד, גם בגיל מתקדם.

מדובר ביתרון חברתי מהותי, שיכול לאזן חלק מהחסרונות הכלכליים והבריאותיים – אך רק אם נותנים לו במה ומשקיעים בו.

הבדלים מגדריים – לנשים יש יותר שנות חיים, אבל יותר קשיים

נשים בגיל השלישי בישראל חיות בממוצע כארבע שנים יותר מגברים – אך לעיתים רבות גם מתמודדות עם יותר בעיות. רבות מהן חיו חלק ניכר מחייהן במשקי בית חד-הכנסתיים, ללא חיסכון פנסיוני משמעותי. שיעור הנשים שמקבלות רק את קצבת הזקנה הבסיסית גבוה בהרבה מזה של הגברים.

כמו כן, רבות מוצאות את עצמן חיות לבד – עקב תוחלת חיים גבוהה יותר – מה שמוביל לבדידות גבוהה, ירידה בתפקוד הנפשי והגופני, ופחות תמיכה יומיומית.

סיכום: מצב מעורב – עם יתרונות יחסיים ואתגרים כבדים

כשמשווים את מצבם של בני הגיל השלישי בישראל לשאר העולם, קשה לתת תשובה חד משמעית. מצד אחד, יש תוחלת חיים גבוהה, קהילה תומכת, וחיים עצמאיים בבית. מצד שני – ביטחון כלכלי רעוע, שירותים ציבוריים מוגבלים, ופערים עצומים בין קבוצות שונות באוכלוסייה.

הפערים הללו הולכים וגדלים – ולא ניתן להניח שהזמן לבד יפתור אותם. יש צורך בתכנון לאומי רחב היקף, תוך השקעה בתשתיות רפואיות, תמיכה ממשלתית רחבה יותר, פתרונות דיור מותאמים, ושיח חברתי שמכבד את הזקנה לא כנטל – אלא כתפקיד שיש להעצים.

רק כך ניתן יהיה להבטיח שכל שנות החיים שנוספו במאה האחרונה – אכן יהיו שוות לחיות אותן.