עיטור העוז: זוכרים את גיבור ישראל – עוז זנזורי ז"ל

עוז זנזורי ז"ל היה לא רק שם, הוא היה סמל. סמל לגבורה, לנחישות ולמסירות אין קץ למען ביטחון ישראל. למעלה מ-400 ימים, תקופה בלתי נתפסת של לחימה עיקשת, הוא עמד כשמו כן הוא, כעוז בחזית, תוך שהוא לוקח חלק בשלל משימות ואתגרים במוקדי הטבח הקשים והמסוכנים ביותר. כתף אל כתף עם חבריו ליחידה, הוא לחם בגבורה עילאית, מתוך אמונה עמוקה בצדקת דרכו ובחובה להגן על המולדת.

אלא שאותו לב, שפעם בחוזקה בשדות הקרב, חדל מלפעום באופן טראגי בחודש מאי האחרון. לא בקרב הרואי, לא מול פני האויב, אלא למרבה הצער בתאונת אופנוע מצערת שקטפה את חייו בטרם עת. הטרגדיה הנוראה הכתה בהלם את משפחתו, חבריו, מכריו ואת כל מי ששמע על סיפור גבורתו. במותו תרם את איבריו והציל חיים של 7 אנשים.

עוז גדל והתחנך בשכונת נווה סביון באור יהודה. הוא למד בתיכון בן צבי בקריית אונו, כשאת זמנו הפנוי הקדיש למשחק הטניס במועדון הטניס בנווה-מונוסון וכן לקח חלק בתנועת נוער הצופים.

בצבא הצטיין כלוחם בכל תפקידי הקצונה של לוחם חי"ר, ממפקד מחלקה ועד מ"פ טירונים. את שירות המילואים העביר בהתחלה בבית הספר למ"פ ולאחר מכן הצטרף לגדוד המילואים  8114, שם שימש בתפקידי סמ"פ, מ"פ וקצין מבצעים בדרגת רב סרן. הוא היה אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל הפועל תל-אביב, ובמקביל נחשב לדמות חברמנית ואהובה, כזו שתמיד השרתה אווירה חיובית ונעימה במרחב.

עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ואותה "שבת שחורה" וטראומטית, עוז נקרא מיד לשירות מילואים. תחילה פיקד על טיהור קיבוץ ניר עוז, בו התחולל הטבח הנורא ביותר, ובהמשך מצא את עצמו עמוק במוקדי הלחימה בלב רצועת עזה.

"מרגיש אבוד, אבל בקטע טוב"

כשלושה חודשים בלבד לאחר לכתו מאיתנו, "אונו ניוז" משתפת אתכם בשורות מצמררות מיומנו האישי של עוז. אלו מקבלות משמעות מיוחדות מאז נפילתו.

באחד מרשמיו תיאר בדיוק באוגוסט לפני שנה, את התחושות אשר הציפו אותו. "איך מתחילים? פשוט כותבים", סיפר באחד מהמונולוגים המרגשים שנחשפו על ידי בני משפחתו, כאשר המילים העוצמתיות שכתב לא הצליחו להותיר אף עין יבשה.

"אז אני כותב מהים, פעם ראשונה שלי אחרי הרבה זמן שאני כאן, אחרי שירות מילואים ארוך. תחושה מוזרה, אבל הכל לגמרי נראה בשגרה. מטקות, גולשים, אנשים יפים, מזג אוויר מושלם. הכל נראה תקין על פניו.

ככה נראה עם שבמלחמה? מרגיש שלכולם יש בעיות, אבל בוחרים להכחיש. בוחרים להתנתק מהכל ורגע להיות בים, פשוטו כמשמעו. חזרתי ביום רביעי, 7.8.2024 הביתה אחרי למעלה מ-200 ימים במילואים. אני מרגיש קצת אבוד, אבל בקטע טוב.

עצרו לי את החיים ברגע. ממש שלפו אותי מכל העשייה שלי ושלחו אותי להגן על העם שלנו. שלא תטעה יומני היקר, אני מאוד שמח שנבחרתי להילחם עבור המדינה שלנו. פשוט עכשיו הסיטואציה היא שונה ומורכבת. אני מרגיש קצת אבוד, כאילו אני לא נמצא במקום שאני רוצה להיות בו. הראש עובד, חושב מלא, מחפש פתרונות אבל לא באמת – פול גז בניוטרל. בא לי לעשות מלא דברים, אבל גם לא בא לי כלום".

באותו מונולוג אישי חשף עוז מעט מהאירועים הקשים אליהם נחשף. "כן הייתי בעזה, כן הייתי במלחמה, כן נהרג לי מישהו בידיים, כן ראיתי את הרצח המטורף בקיבוץ ניר עוז. ראיתי כמות לא סבירה של גופות ביום אחד. היה לי פחד שאני אלך, ומצד שני גם הרגשתי הגנה פסיכית. אני כבר אחרי חמישה טיפולים אצל מטפלת נהדרת. חוץ מזה אני לא יודע יותר מדי, אבל היא יודעת עליי הרבה".

במכתב אחר בכתב ידו של עוז שנמצא בין מטלטליו האישיים, נמצא פתק ובו רשם 'סיבות לחיות', כך כלשונו. בין הנושאים שציין נמצא בראש – "משפחה, תחושת הצלחה, השפעה חיובית על הסובבים אותי, להקים משפחה בארץ ישראל, לשמור על ארץ ישראל, להפוך את העולם לטוב יותר בשביל אלו ממשפחתי שיחיו אחריי וכן – ליהנות".

אולי יעניין אותך גם: זוכרים את עוז: טורניר פאדל מרגש לזכרו של הלוחם מאור יהודה