"בית מיוחד": אמא לשלושה ילדים עם צרכים מיוחדים מספרת על האתגרים, הכוחות והתקווה

שלושה ילדים, שלוש התמודדויות שונות – ובית אחד שמחזיק המון אהבה, כוח ותיווך של העולם. זו המציאות היומיומית של אדווה מיהוד-מונוסון עם שלושה ילדים, שלכולם צרכים מיוחדים:

איתמר בן 9 (כיתה ד'), נועם בן 6.5 (כיתה א') ואביגיל בת 3.5 (גן עירייה). שני הבנים אובחנו על הרצף האוטיסטי, ואביגיל מתמודדת עם עיכוב שפתי.

"הבית שלנו הוא בית של חינוך מיוחד," היא מספרת. "כל אחד מהילדים נמצא במסגרת מותאמת, וכל סיטואציה בבית דורשת תיווך. בין אם זו תקשורת, הצבת גבולות או אפילו הקשר ביניהם."

"האתגר הגדול ביותר – להבין את הילד שלי כשהוא לא מצליח להבין אותי"

אדווה לנגר-גרשון, מורה לחינוך מיוחד, מכירה היטב את המערכת. הידע המקצועי עוזר, אבל לא מעלים את הקושי.

"כל התנהלות בבית עוברת דרך תיווך שלנו כהורים. אנחנו כל הזמן עם עין פקוחה, מחברים נקודות, מנסים למנוע חיכוכים. לפעמים אני מנסה להבין את הילד שלי, הוא לא מצליח להבין אותי – ושם זה הכי כואב. זו הנקודה שהכי מאתגרת."

לדבריה, הכל מתבטא גם בהתנהגות: תסכול, קושי, רגרסיות – במיוחד כשהמסגרות החינוכיות אינן יציבות.

קהילה תומכת – ומשמעות רבה

לצד האתגרים, המשפחה מדגישה את התמיכה שהם מקבלים ממרכז משפחה של העירייה הפועל בעיר ומיועד להורים לילדים צעירים ובוגרים עם מוגבלות ומהקהילה בעיר.

"בזכות אורית המהממת, אנחנו מקבלים הדרכות, סדנאות וכלים להורים ולילדים. זה מקום שנותן גב, תחושת שייכות, אוזן קשבת וחיבוק. זו קהילה של אנשים שמבינים אחד את השני בלי להסביר."

הזוג מוצא גם לפעמים מרחב לעצמם: "הפעילויות נותנות לנו רגעים של יחד, וגם כלים שאנחנו מביאים הביתה."

"הילדים זקוקים לדמויות חינוכיות מחבקות – זה הבסיס"

אחד האתגרים המרכזיים שהמשפחה חווה כיום קשור למסגרות של הילדים. אדווה מציינת, כי קיים קושי אל מול הצוות החינוכי וקשיים לא מבוטלים.

"הילדים חוזרים מתוסכלים. אין להם דמות יציבה שהם יכולים להישען עליה. זה גורם לקשיים ולרגרסיות. אנחנו כהורים נמצאים עם יד על הדופק, בקשר מתמיד עם העירייה. אבל זה מצב לא פשוט."

בקשה מהמערכת: "קצת יותר מעורבות, יותר נוכחות בשטח"

למרות שהאחריות הרשמית היא של משרד החינוך, המשפחה מבקשת מעורבות עמוקה יותר מצד העירייה.

"מוסדות החינוך הם של משרד החינוך, אנחנו חווים קשיים יומיומיים ושבועות ארוכים ללא פתרון. הייתי רוצה לראות יותר מעורבות ופעולה בשטח מצד העירייה, על אף שאינם הגורם שעליו האחריות."

המסר לציבור: "תעצרו רגע. תסתכלו. תנסו להבין"

כששאלנו אותה מה המסר שהיא רוצה להעביר לסביבה ולקהילה, התשובה שלה הייתה:

"אם אתם רואים ילד שמתנהג בצורה חריגה בגינה, בבית הספר ובכל מקום – תהיו סבלניים. תנסו להבין שמאחורי ההתנהגות הזו יש קושי, יש רגשות, יש משפחה שלמה שמתמודדת."

היא מבקשת מהציבור ומההורים במיוחד:

"לתווך לילדים שלנו שהשוני הוא לא 'לא בסדר'. הוא פשוט אחר. לא למהר לשפוט, לא למהר להרחיק. לראות את הילד, את האנושיות. זה עושה את כל ההבדל."