נמנע מתחרות
“מי מגיע ראשון לאוטו/למקלחת/למעלית”
זה אמנם מתוך הרצון לזרז עניינים אך להם המשפט הזה
עשוי להישמע כמו: “מי הילד הכי שלי”?
והנה ממש בלי כוונה, הגדלנו את הסיכויים ליריבות, ותחרות ביניהם.
נמנע מהשוואות
“אח שלך בגילך כבר הלך לבד לחברים/ לחוגים”
“תראי את אחותך היא כבר סיימה להתלבש/לצחצח שיניים”
והמשפטים האלו נאמרו בכלל מהרצון לעודד אותם,
אבל השאלה היא – איך זה גורם להם להרגיש עם עצמם?
שהם פחות “טובים”, שהם לא עומדים בדרישות או ציפיות
ו”אחותי כן, מעצבנת …”
נמנע מהאשמות
“מי השאיר את האור בשירותים/ מי לא הוריד את המים”?
ואז נשמע מהצד השני: “זה לא אני – זה הוא, לא נכון זה אתה…”
והופ עוד סיבה למריבה.
נמנע מלתייג – הן לחיוב והן לשלילה
-“הוא הילד ה – המבסוט/הספורטאי/החכם”
ציפיות גבוהות לעיתים יוצרות לחץ ואף הימנעות כי
“אני הכי חכם, ואם אני לא בטוח אז עדיף שאני לא אנסה,
כי המקום שלי הוא רק היודע/הראשון”
-“הוא כזה – רגזני/ קלאמזי/מסכן”
תגית שלילית עשויה לייצר קבעון ודפוס התנהגות.
וביחסי אחים כשאנחנו מתייגים ומשבצים,
אנחנו בעצם חוסמים “תפקידים” עבור האחים האחרים.
נמנע מלשפוט ולהכריע
גם אם ראינו מי התחיל כרגע ,אנחנו לא באמת יודעים על מה הם מתחשבנים,
הם סוחבים פנקס ארוך מלפני רבע שעה, יום, חודשיים, ובערך מהיום שהשני נולד.
קצת כמו עם הבני/בנות זוג, שאנחנו אוגרים ומתפוצצים פתאום על איזה שטות,
הרי זה לא בגלל השטות…ועוד תדמיינו שפתאום משהו נכנס בינכם ואומר:
“מזה את עושה סיפור?!” אז ננשום רגע ונזכור שגם אנחנו לא נכריע במריבות האחים.
אז דברנו קצת על מה לא נעשה, אז מה כן נעשה??
תמשיכו לעקוב בדף ארבל שרייבמן – הדרכת הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך