אונו News 
“האח הקטן הזה מעצבן נורא
כל פעם הוא רוצה דווקא את מה שיש לי.
אני בונה והוא – מפרק לי!
אמא ואבא תמיד אומרים לי:
מתוקי תוותר לו, הוא קטן ואתה כבר בן 4
ושתדע לך, הוא בסך הכל רוצה לשחק איתך.
אבל – היי אני לא רוצה!”
“האח הגדול הזה מעצבן נורא,
לכל מקום הוא מגיע ראשון!
הוא כבר עצמאי, עם נייד, קובע לעצמו תוכניות ומסתובב לבד
ובכל דבר אני תמיד – אחריו!
אמא ואבא תמיד אומרים לי:
תראה איך הוא מתחשב בך, משתף אותך
וכמה הוא עוזר לך – איזה כיף שיש אח גדול כזה נהדר!
אבל, היי אני לא כזה קטן, מה אני לא יכול לבד?
טוב אתם יודעים מה – תעשו לי, תוותרו לי…אני מסכן וקטן”
מערכת היחסים בין האחים היא מערכת מורכבת
היא מכילה את כל מגוון הרגשות:
אהבה, קינאה, עצב, כעס ושמחה.
הם חולקים כל כך הרבה דברים כמו:
חדר, טאבלט, צעצוע, מקלחות וטיולים,
ובעיקר הם חולקים את תשומת הלב שלנו -ההורים
וכשאנחנו שם, צופים בריב שלהם,
הוא בדרך כלל תופס הרבה יותר נפח ואף מתלקח,
כי המריבה הזו, עם כל קהל, מהווה עבור הילד סוג של מבחן,
לצד מי מהאחים יתייצבו ההורים? את מי הם יאשימו?
וככה הילד בעצם בודק את מעמדו המשפחתי.
וכל פעם שאנחנו מכריעים ביניהם, אנחנו מקבעים אותם לטריטוריות “המציק” והמסכן”
וזה בעצם הקול הפנימי שמתפתח אצלם ואף מתדלק את היריבות ביניהם.
וכשאנחנו לא שם בסביבה, ככל הניראה המריבה תיסגר הרבה יותר מהר
ובזמן הזה, הם ילמדו ויפתחו הרבה מיומנויות וכישורים כמו:
לנהל משא ומתן, מתי כדאי לוותר או לעמוד על שלי,
איך להוביל או להצטרף, איך להשלים ואיך להמשיך הלאה.
המיומנויות האלו שהם רוכשים במגרש האימונים הביתי,
מכינות אותם גם בהמשך, להתמודדויות
בגן, בבית ספר וביתר מעגלי החיים,
שהרי גם שם לא תמיד האחרים יסכימו איתם על הכל,
וכך יהיה להם סל אפשרויות שהם ידעו לשלוף בזמן הנכון.
אז להתערב ,לא להתערב במריבות האחים?
אנחנו בעצם ניגש “לזירת האחים”:
1.אם יקראו לנו במהלך המריבה – אז לא נתעלם,
כי התעלמות פוגעת בתחושת הערך.
2.אם הם צעירים, או אם אין להם עדיין את המיומנויות – נקנה להם כלים.
3.אם במריבה יש אלימות בגוף או בנפש – תפקידנו להגן על ילדנו.
אנחנו נתערב לצד העקרון – שאנחנו לא שופטים או מכריעים במריבות שבין האחים
אלא מלמדים אותם לריב אחרת, כי אמרנו שמריבות הן חלק ממערכת יחסים
אז מה תפקידינו הורים במריבות אחים – 7 כללים חשובים:
כשיש אלימות מפרידים פיזית
“התבלבלתם אנחנו לא מרביצים/מקללים בבית”
שמים את כולם באותה הסירה
דיבור ברבים ללא הטיה לצד מסוים
שיקוף קצר וענייני
“אני רואה ששניכם רוצים את ה.. כדור”
בירור קצר של שני הצדדים אם המצב מאפשר
“חשוב לי להבין את שניכם”
לא נוזפים /מבקרים/מבטלים רגשות
“על איזה שטויות אתם רבים”
מעודדים את הילדים לספר מה הם מרגישים
כך יהיו מחוברים לעצמם ויפתחו אמפטיה זה לזו
בעיקר – מתמקדים בפתרונות
“מה עוד אפשר לעשות – אולי תור תור, אולי לשחק יחד”
וביתר הפעמים, כשכבר יש להם כלים להתמודדות, נסמוך עליהם שהם רבים,
מתווכחים, כועסים, מתבאסים ו-ממשיכים הלאה, כמונו המבוגרים.
נזכור שכל ילד שלנו קסום ממש כפי שהוא,
עם הקצב האישי הייחודי שלו, וזקוק לזמן האישי שאנחנו רק איתו.
שתחרות בבית נעודד רק כשמדובר בשבירת שיאים אישית
וכך, נמעיט את המתיחות והיריבות הטבעית.
נזכור שקנאה, היא רגש טבעי לכן פחות נתכווץ או נתרגש שהיא צצה
ונתפעל דווקא מאותם רגעים נפלאים שכן מתקיימים בין האחים.
כי בסוף, למרות כל הרעש והמתח שלעיתים נוצרים,
מערכת היחסים בין אחים – היא מתנה אדירה!
הם חולקים את הרגעים הכי אינטימיים זה עם זה,
הם יודעים בדיוק איזה בובת “בראול סטארס” השני הכי רוצה,
מהו הרגע הכי מצחיק בפרק בתוכנית אהובה
ומה בדיוק מפחיד את השני לפני השינה.
תמשיכו לעקוב לעוד המלצות וטיפים בהורות, בדף ארבל שרייבמן – הדרכת הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך לעמוד הפייסבוק – בנושא ההורות
