למה הילד שלי לא מעריך שום דבר?

יש לנו ציפייה, שאחרי שמיהרנו לצאת מוקדם מהעבודה, עמדנו בפקקים ובאנו לאסוף את הילד שלנו מוקדם, לחוג/לגינה/לג׳ימבורי ובסוף גם קינחנו כולנו בגלידה – שהוא יעריך את ההשקעה שלנו, ושאחרי הבילוי והכיף הוא ישתף איתנו יותר פעולה בהמשך.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

אבל אז, צץ פתאום המתח ביננו.. כזה שמאיים לפגוע בכל ההרמוניה שנוצרה, כי הוא רוצה להישאר עוד.. בג׳מבורי, או בגינה ואנחנו מתחילים להיות חסרי סבלנות ובעיקר מתוסכלים מהאכזבה.. שהוא בכלל לא מעריך את כלל מה שעשינו היום בשבילו, ואז, יוצא לנו איזה נאום עקום ״שהוא לא יודע להעריך כלום.. ואין לו גבול״.

העניין הוא שהילד שלנו בכלל לא מודע או מבין את כל האופרציה שהתרחשה מאחורי הקלעים – מה נדרש מאיתנו כדי שנבלה כך יחד. הילד בכלל עסוק בכאן ועכשיו, אין לו עדיין את יכולת הראייה הכוללת של כל מה שנעשה או האחריות על מה שעוד צריך לעשות היום, הוא בעיקר מרגיש את מה שהוא רוצה עכשיו.

למעשה, כדי שהילד שלנו ילמד להעריך השקעה או מאמץ של האחר עבורו ויפתח זאת גם בעצמו:

*נרצה לשתף אותו בתהליכים שהתקיימו מאחורי הקלעים, באופן *חיובי* ולא מייאש או מאשים באותם רגעים שאנחנו כבר מתוסכלים אלא, לפני כן, מתוך שיתוף ובדיקה: מה התכנון, מתי זה אפשרי ומה זה מצריך וכך לאט לאט יבין ויקבל את התמונה המלאה של מטרות, תהליכים, ראיית האחר והמאמץ.

*נתפעל ממנו כשהוא עושה משהו עבורנו או לאחר- אמנם אנחנו כל הזמן מתכננים וחושבים קדימה מה הילד שלנו צריך, איפה כדאי לבלות שיהיה לו כיף/מעניין/מעשיר, אך נרצה גם ליזום עבורו הזדמנויות שהוא יוכל לעזור לנו ונעריך את המאמץ גם אם הוא קטנטן, נשקף לו כמה שזה עזר לנו, או בתחושה שהוא יצר אצלנו.

*נזכור שבסוף היום גם אם סופר השקענו, כשהוא מבקש עוד משהו ואמרנו לו לא ונוצר התסכול, זה לא מבטל את כל מה שכבר נעשה והיה טוב, לכן, נכיל את התסכול הנקודתי ולא נצבע את היום כולו כאיזה כשלון ושהוא לא ידע שובע. אלא היה ביום הזה גם וגם, החיים עצמם. לא פשוט להיפרד מיום כיף.

הכותבת היא מדריכת הורים ומרצה בתחום ההורות מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך

להמלצות נוספות בהורות – ארבל שרייבמן הדרכת הורים

לטורים של ארבל שרייבמן הדרכת הורים >הקליקו כאן