אחת המתנות הגדולות שאפשר לתת לילדים

אנחנו מתחילים בדרך כלל את הבוקר בתקתוק, ממהרים להגיע בזמן למסגרות ואז אחה”צ מבלים, בין ההסעות לחוגים, חברים, גינה ולעיתים תור למרפאה ובין כל תקתוקי היום יום חשוב לנו לשמוע איך עבר על הילד שלנו היום – עם מה הוא התמודד, עם מי הוא שיחק, מה הוא האוכל, אם היה משהו שהעיק ואיך הוא באופן כללי הרגיש, אבל כמה באמת הילד שלנו מכיר אותנו ההורים ויודע על מה שעבר עלינו היום? ולמה זה תורם ואם זה בכלל הכרחי?

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

תחשבו רגע על שיחה שאנחנו מנהלים עם בן או בת הזוג, אוקי… יכול להיות שכשהילדים צעירים אנחנו קצת נופלים לשיחות של עדכונים ומנהלות, אז תדמיינו רגע את השיחה האחרונה עם חברה טובה, זו שיחת חולין, על הבוקר שהיה, החדשה המרעישה שהסעירה את המדינה, על השמלה החדשה, בעצם אין בשיחה שום מוסר השכל או חקירות אלא בעיקר עדכונים על הא ודא ובין לבין גם על שאיפות, דאגות ומה שלום הילדים ובסוף נסיים עם מתי נפגשים?

אז תכלס את מי אנחנו משתפים? לרוב את אלו שחשובים לנו, הקרובים אלינו, ולכן כשאני משתפת את הילד קצת עליי, כדי שיכיר אותי מקרוב, אני מקרבת אותו אליי, אני מפגישה אותו עם צדדים נוספים שלי מעבר להיותי אמא שלו, אני ההורה כבן אדם, והוא הילד שלי – שותף שלי במסע חיי. אותו שיתוף אגבי הוא אחד המתנות הגדולות לחיים, כי הילד שלי לומד להכיר אותי מבפנים – כאדם שלם עם חשקים, רצונות, חששות וכל מיני רגשות ובכלל לשמוע את דעתי על סתם שטויות.

על ידי השיתוף אני מאפשרת לו בעיקר להרגיש בעל ערך – שהוא חלק משמעותי בחיי וחשוב לי לחלוק איתו את מה שעובר עליי, וכך בעצם אני מעבירה לו מסר שהוא חשוב לי וזה קורה מאותה שיחה על הא ודה, כמו אותה התחושה שאני מרגישה אחרי שיחה טובה עם חברה, כי שיתוף שכזה מייצר קרבה אמיתית, מחזק את היחסים ואת התחושה הטובה שסומכים עליי.

הרעיון בשיתוף להתחיל כבר בגילם הצעיר של הילדים, וכך אנחנו מכניסים שפה מקרבת למערכת היחסים, שיח רך בגובה העיניים שמחזק את תחושת הביחד ובונה מערכת יחסים קרובה עם הילד שלי שגדל להיות המתבגר שלי, שאהיה לו כתובת לכל צורך, שיהיה ביננו ערוץ תקשורת פתוח, כזה שלא רץ לתת עצה או שטיפה אלא כזה שמכבד, מקשיב, מעניק חום ובטחון – לכן עלינו להתחיל עם השפה הזו כבר מההתחלה.

במה כדאי לשתף? חשוב להתאים את השיתופים לגילם ויכולת ההבנה של הילדים בלי להכביד או לשתף בקונפליקטים זוגיים, אלא לשתף על היום שהיה, על הפרטים הקטנים, כמו שמצאתי חנייה ממש קרובה ואיזה פוקס זה היה, ושוב שכחתי את הנייד באוטו והייתי כל היום בלי סוללה ואיזה כיף היה לי שקבלתי עוגה היום מחברה בעבודה, וכמובן גם לשתף אם היה לי יום פחות מוצלח – כי כעסתי או התאכזבתי ואיזה באסה שפישלתי, כי אנחנו אנושיים, ההורה כבן אדם לא מושלם וכך בעצם כשאנחנו משתפים את הילדים שלנו גם במקומות הפחות מוצלחים, אנחנו מלמדים אותם שגם לנו לעיתים לא מסתדר בדיוק כמו שהינו רוצים, ושאצלנו בבית אפשר לחוות את כל מגוון הרגשות, כי מאד נעים לשמוע על היום הטוב שהיה, אך כמה חשוב להיות שם אחד בשביל השני ולהקשיב לרגעים הפחות זוהרים והיותר מורכבים, שבואו נהיה ריאלים אין לנו ציפייה שהם ידלגו על ילדינו, הם הרי גם חלק מהחיים.

בנוסף, חשוב לשתף כשיש דברים שקורים במשפחה או בכלל במדינה כי כשילדים שומעים חצאי דברים אנחנו משאירים להם להשלים את החורים, ואז הם לרוב נותנים לזה פרשנות הרבה יותר מפחידה ממה שהיה, לעומת זאת כשאנחנו משתפים אותם בחדשות המרעישות שקרו אתמול יש לנו את היכולת לתווך להם את המציאות, לענות על שאלות ואף לאמן אותם לפתח כלים להתמודדות עם מציאות שהיא פחות נעימה או רצויה וכך בעצם לצייד אותם להמשך הדרך עם כלים לרגעים הלא פשוטים שכבר אמרנו שגם הם חלק מהחיים.

מתי כדאי לשתף?כדאי לנסות לתפוס את הרגעים שהם פנויים להקשיב, לייצר הזדמנות לשיתוף בלי שיהיה מאולץ או בלי שאכפה זאת, אלא לעיתים ממש על הדרך “יוו איזה קטע אתה שומע….” אפשר גם בארוחת הערב, באיסופים, בדרך לחוגים או ממש לפני השינה שהם כבר שוכבים להם במיטה, ובאופן כללי לנסות כל פעם לטפטף בין הרגעים שיש לנו במהלך היום יום עם הילדים, ובזכות אותו שיתוף גם בעצם נרכשות מיומנויות נוספות שהן כה חשובות לילדים כמו הקשבה, הדדיות, עניין וראיית האחר.

כשאנחנו משתפים את הילדים שלנו, אנחנו מהווים עבורם מודל ומקנים להם כלים ומיומנויות גם ליתר מערכות היחסים שלהם בחיים, וכשהדברים האלו הם חלק מהתקשורת בבית, גדלים הסיכויים שגם הילדים ישתפו אותנו, אך חשוב לזכור  שאני לא משתפת על מנת שהילד שלי ישתף, אלא  אני משתפת עבור היחסים שלנו, כדרך חיים, זוכרים- בדברים היומיומיים הפשוטים.

ככל שיש שיתוף, זה מעודד שיתוף פעולה, ככל שיש שיתוף זה מעלה את הסיכויים שהילדים יאמצו את הערכים שנלמדו במשפחה ובכלל ככל שיש שיתוף, הענקתי לילד שלי מתנה גדולה להכיר גם אותי ההורה – כאדם שווה ערך, ולו שאיפות רגשות ודעות, כן גם סתם על שטויות.

הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך

מוזמנים לעקוב בעמוד הפייסבוק –  בנושא ההורות