יום שני , ספטמבר 20 2021
דף הבית / "מבחינתנו לשהות עכשיו בגני תקווה זה נופש"

"מבחינתנו לשהות עכשיו בגני תקווה זה נופש"

כך אומרים בני משפחת סופר שמתגוררים בקיבוץ זיקים ובשל המטחים הכבדים על עוטף עזה חוו כמה ימים קשים ללא שינה המלווים בריצות לממ"ד. הם מקבלים הצעה להתארח בגני תקווה אצל קרובי משפחתם, משפחת חכמון, ומחליטים יחד עם בנם בן השנה להיענות להצעה. למרות המטחים הכבדים למרכז הם הצליחו להשלים קצת שעות שינה ולהתאוורר בגן השעשועים השכונתי. בני משפחת חכמון מארחים אותם בשמחה ואף אומרים שיש להם מקום לארח משפחה נוספת

מימין לשמאל: יאן חכמון, ארבל חכמון, נורין סופר, רווה סופר, אורי סופר, גיא חכמון ועמית אמסלם-חכמון. צילום: באדיבות משפחת חכמון
מימין לשמאל: יאן חכמון, ארבל חכמון, נורין סופר, רווה סופר, אורי סופר, גיא חכמון ועמית אמסלם-חכמון. צילום: באדיבות משפחת חכמון

אחרי כמה ימים רצופים של שיגורים בלתי פוסקים של רקטות על עוטף עזה והסביבה, לילות בלי שינה ושהייה ממושכת בממ"ד החליטו בני משפחת סופר מקיבוץ זיקים שבעוטף עזה להתארח בגני תקווה. "אנחנו מתורגלים לחיים תחת מטחים ולרוץ בפחות מ-15 שניות לממ"ד כשיש צבע אדום, אבל הפעם יש לנו פעוט בן שנה וזו חוויה אחרת לגמרי", מספרת נורין סופר, "רף החרדה והלחץ הוא שונה. הוא רוב היום היה בממ"ד. הוא לא יכול לשחק חופשי איפה שהוא רוצה בבית כי אני צריכה להיות במרחק של שניונת ממנו כדי לתפוס אותו ולרוץ לממ"ד כשיש צבע אדום. אחרי שלושה ימים של הסבב הזה הגיעו מים עד נפש – הבן שלנו לא הצליח לישון ברצף ומתקשה להירדם בגלל הצבע האדום, הפיצוצים והריצות שלנו לממ"ד. הוא לא ישן, אנחנו לא ישנים ואנחנו בלחץ ואפילו עשייה של דברים פשוטים ומובנים מאליהם כמו לקלח אותו, להחליף טיטול ולהלביש הופכים לאופרציה מורכבת. זה לא חיים ככה – התינוק אוהב לשחק בחוץ בגינה, לטייל ובזיקים הוא ימים רצופים כמעט בתוך הממ"ד. דברים כמו לישון ולהתקלח הם לא דברים מובנים מאליהם בעוטף עזה. ביום שני וביום שלישי לא היה לנו זמן להתקלח והתקלחנו בחפוז וחיכינו זה לזו בחוץ עם מגבת למקרה שיהיה צורך לסגור את הברז, להתעטף במגבת ולרוץ לממ"ד. אחרי יומיים כאלה החלטנו שאנחנו נמלטים משם".


  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז


 

זו הפעם הראשונה שאתם נמלטים מהבית במצב ביטחוני שכזה?

"בעבר בכלל לא היה בראש שלנו להימלט מהבית שלנו. לפני שהבן שלנו נולד אף פעם לא נמלטנו והיו לא מעט סבבים. כל הזמן לא רגוע שם בעצם. אין שקט. גם כשיש שקט אז פעם בחודש או חצי שנה יש רקטה תועה. פתאום כשיש ילד הכל משתנה. הפעם עדיין היו בראש המחשבות שאנחנו לא נמלטים כי זה הבית שלנו אבל הסבב הזה שונה וממש חריף. קיבלנו כמה הצעות אירוח ואחרי יומיים של מטחים בלתי פוסקים, ביום שלישי בערב, החלטנו שנתחיל לארוז וכשיהיה קצת שקט למחרת בבוקר – נצא ונתארח במקום שקט יותר. החלטנו שהכלב לא יצטרף אלינו והוא ישהה בפנסיון שגם הוא במקום שקט יותר. התכוונו לצאת אתמול (יום רביעי) בבוקר ואז הודיעו שיש חשש לחדירת מחבל באיזור ונכנסנו שוב לממ"ד. אחרי חצי שעה הודיעו על חזרה לשגרה. רצינו לצאת מהבית לכיוון המרכז אבל לפני כן התחלנו לתרגל מה עושים במקרה של צבע אדום בזמן שאנחנו מעמיסים את הדברים ברכב ובזמן הנסיעה. עשינו תרגולים כדי להרגיע את הראש אבל בפועל היינו תוך 20 שניות כבר באוטו וממש עפנו משם. מבחינתי להימלט משם זה לא מעשה פטריוטי אבל זה מעשה אחראי בתור הורים".

 

למה דווקא לגני תקווה? גם במרכז יש עכשיו אזעקות ומטחים כבדים נורים לכיוון.

"זה עולם אחר להיות פה. נכון שהיו אזעקות בלילה אבל עצם זה שיש לך דקה וחצי ואפשר ללכת לממ"ד ולא לרוץ ואני לא צריכה לשלוף את הילד מהמיטה ולטוס לממ"ד, זה שונה. גם ההתרעה של צבע אדום היא נורא מלחיצה והיא שונה מאוד מהתרעה של אזעקה שיש סירנה שעולה ויורדת. פתאום מישהי צועקת עלייך 'צבע אדום'. זה ממש מקפיץ וגם שומעים את השריקה של כיפת הברזל לפני ששומעים את הצבע האדום. פתאום כל דבר גם נשמע כמו שריקה וכל דבר כזה מקפיץ אותי. עמית ויאן הם מדהימים ואנחנו מאוד אוהבים אותם וגם יש להם ילדים וזה אומר שיש להם צעצועים ואת כל האביזרים הנדרשים. ידענו גם שלבן שלנו רווה זה יעשה טוב לראות תינוקות וילדים אחרים וללכת לטייל בפארק, אחרי שהוא לא יצא מהבית שלושה ימים. בזיקים יש צבע אדום כל היום ויש אולי הפוגה של שעה ומדי פעם יש שעות חסד – הפוגה של ארבע שעות. בלילה אנחנו קמים חמש-שש פעמים ובמהלך היום גם יש. זה פשוט כל היום. פה במרכז הם מנסים להפריע בלילה עם המטחים, פעם-פעמיים. הלילה אמנם קמנו לממ"ד פעמיים, אבל ישנו בשאר הזמן והתעוררנו בבוקר ביקיצה טבעית. זה לא דברים שקרו בימים האחרונים וזה מאוד קריטי לתינוק וגם להורים שלו. פה הרבה יותר רגוע ונעים. בזיקים ובכל העוטף יש אווירה של כאוס. שם אני כל הזמן דרוכה ואי אפשר ללכת עם הילד לגן שעשועים שהוא במרחק של שתי שניות מהבית. פה האווירה יותר משוחררת ואפילו עוד מעט נרד לפארק. זה הפך למותרות. מבחינתנו, לשהות עכשיו בגני תקווה זה נופש. בינתיים אנחנו פה עד שזה ייגמר לחלוטין".

 

אתם חושבים לעבור משם?

"האמת שכן, עכשיו כשחווינו את הסבב הזה עם התינוק, אני לא חושבת שזה שווה את זה להישאר שם. בעבור מה? בעבור פטריוטיות? בסופו של דבר החיים הרבה יותר חשובים. אני מבינה את החברים שלנו שגרים בעוטף וזה הבית שלהם והם לא יזוזו משם, אבל עבורי זה לא שווה את זה. אני לא רוצה לגדל את הבן שלי בריצות לממ"ד כל הזמן ובחרדות. להישאר שם לטווח הארוך, אני לא חושבת שזה יקרה, לצערי, כי זה מקום יפהפה".

 

"כשהתחיל הסבב הזה היה לי ברור שאנחנו נפתח את הבית שלנו לתושבי הדרום", אומרת עמית אמסלם-חכמון, "הצענו למשפחה שלנו ולחברים שלנו מהדרום להתארח אצלנו. הם היו אמורים לבוא אלינו לפני יומיים אבל היו מטחים מאוד כבדים והם לא הצליחו לצאת. הם הגיעו אלינו אתמול בבוקר. יש לנו תינוקות באותו הגיל – בני שנה, ולי יש גם ילדה בת 4. יצא מצב שזה מושלם בשביל כולם כי יש לי את כל הציוד שהם צריכים והם לא היו צריכים להיסחב איתו וגם הבית מותאם ומונגש בצורה מושלמת לילדים. העברנו כבר חלק מהלילה יחד בממ"ד. אתמול שמענו פיצוצים ממש חזקים והייתי בטוחה שהנפילה היתה פה. לא הצלחתי לחזור לישון אחרי זה שעה וחצי. אין לנו בעיה לארח עוד אנשים אצלנו ונשמח לאפשר להם לישון קצת ולהירגע. יכול להיות שהשכנים שלהם גם יבואו להתארח אצלנו. אני חושבת שקודם כל זה הביטחון לילדים וכך ההורים הופכים להיות קצת יותר שפויים והילדים יותר רגועים. זה יותר חשוב מהכל".

 

המועצה המקומית גני תקווה פנתה לתושבים שרוצים לארח משפחות מהדרום בביתן והציעה לחבר אותן למשפחות מהדרום באמצעות טופס מקוון שאותו הם יכולים למלא באתר המועצה. עד כה נרשמו עשרות תושבים מגני תקווה שמציעים לתושבי הדרום אירוח חם בביתם.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@ononews.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אותך גם:

עמית עשהאל. צילום: באדיבות עמית עשהאל

הנס של עמית עשהאל