“מית”ר זה חלום שהתגשם”

אחרי חמש שנים וחצי ד”ר קרן רז-נצר מסיימת את שנת הלימודים תשפ”א בתיכון מית”ר בגני תקווה ועוברת לפרויקט הבא שלה. רז-נצר, שהיתה מנהלת בית הספר מיום הקמתו, מסכמת את שנותיה בתיכון מית”ר ונזכרת ברגעים היפים מהתקופה הזאת.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

“אלה היו חמש שנים וחצי של הרפתקה מרתקת ומיוחדת מאוד”, מסכמת רז-נצר, ” זו היתה חוויה של יצירה יש מאין, פנטזיות וחלומות שמתגשמים. זה היה מסע מאוד מאתגר עם הרבה מאוד עליות וירידות עם הרבה אתגרים וטלטלות אבל בסופו של יום זו היתה חוויה מטורפת. הקפצנו פה תיכון שיש לו היום שם כמוביל חדשנות בארץ ויזמות חינוכית, ציונים והישגים והצטיינות חברתית. יצרנו משהו במעט מאוד זמן שהוא לגמרי בקנה אחד עם התיכונים המובילים והחזקים היום בארץ וזאת התרגשות גדולה”.

רז-נצר, בת 45, נשואה לגיל ולהם שלושה ילדים – עומר, מעיין ודן והם מתגוררים במודיעין. היא בוגרת תואר שלישי ביחסים בינלאומיים עם התמחות בכלכלה פוליטית בינלאומית מאוניברסיטת חיפה. היא עבדה בתור מרצה בתחום במספר מוסדות אקדמיים ועסקה במחקר בתחום ובפיתוח שיתופי פעולה עם האיחוד האירופי. היא מורה לאנגלית וניהול פיננסי ובשנים האחרונות היא ניהלה את בית ספר היסודי אבן חן בשוהם והיתה סגנית מנהלת בבית הספר העל יסודי יהלום בשוהם. לאחר מכן היא מונתה למנהלת תיכון מית”ר בגני תקווה.

רז-נצר מספרת על השאיפות שהיו לה כשנכנסה לתפקיד מנהלת בית הספר מית”ר: “אחרי שקיבלתי את התפקיד מראש המועצה ליזי דלריצ’ה, נפגשתי איתה, עם המנכ”לית הקודמת אירית נתן ועם ראש אגף החינוך קובי זמיר ודיברנו על החלום המשותף שלנו ליצור פה תיכון יוצא דופן, פורץ גבולות ורואה חינוך של המאה ה-21. את מדברת את זה וחולמת את זה ופתאום את רואה שהחלום שלך מתגשם. היו לי פה שותפים יוצאי דופן למסע ולהצלחה – ליזי, שבאמת דוחפת קדימה ונותנת כל מה שצריך, קובי זמיר, המנכ”ליות הקודמת והנוכחית דליה לין וכל בעלי התפקידים במועצה שחיבקו את התיכון הזה ונשאו אותו על כפיים. התברכתי בשילוב כוחות יוצא דופן עם מפקחת משרד החינוך אביבה עטרי שעזרה לנו מאוד. אפשר להרים כזה דבר ולהצליח רק כשיש שיתוף פעולה מאוד משמעותי וכולם מרגישים שותפים.

“אחד הדברים היפים בגני תקווה והמאוד משמעותי הוא שההורים היו שותפים ועדיין שותפים מאוד חשובים של התיכון. הם גם שגרירים שלנו וגם שותפים לעשייה ולהשיג פרויקטים ולמנף אותם ולתת יד וגב. יצרנו פה קהילה אמיתית ויוצאת דופן. כינסנו כתפיסה תיכון קהילתי אמיתי, זה הישג מדהים בעיני, וככזה ראינו את ותיקי היישוב כחלק מאתנו. יש לנו כבר ארבע שנים שתי כיתות ותיקים גדולות של 75 ותיקים פעילים מאוד שנמצאים בבית הספר כל שבוע, ששותפים בטקסים, באירועים ובפעילויות ומלווים אותנו. כל זה מיתרגם לעשייה המאוד מיוחדת של חמש שנים וחצי. מית”ר הוא הבייבי שלי, הילד הרביעי שלי, הוא חלום שהתגשם”.

השנה האחרונה היתה שנה חריגה בגלל הקורונה. איך את מסכמת אותה?

“היה לי משפט שהתחלתי איתו את השנה וגם סיימתי אותה איתו – ‘לעולם אל תבזבז משבר טוב’ – של וינסטון צ’רצי’ל. זה משפט מכונן לחיים שמלווה אותי הרבה זמן והשנה הוא ממש ליווה אותי. כל הזמן כשהיה קשה ומאתגר הסתכלתי ואמרתי – ‘איך מפרקים את זה כדי לייצר מזה משהו מוצלח, אחר ויצירתי?’ לשמחתי, הצלחנו לייצר מענה מיוחד ואפילו לפני הזמן ולפני האחרים לכל האתגרים והמורכבויות של השנה הזאת. קפצנו כמה מדרגות מבחינת החשיבה היצירתית, מבחינה טכנולוגית ועבודה עם מאגרי מידע ובכלל העושר הגדול מאוד שיש מסביבנו. העסיק אותנו גם הנושא של מנטורים ומלווים ולא רק מורים. הצלחנו לעשות חינוך ופדגוגיה בתקופה הכי מורכבת. זה היה מרגש לראות את זה. המצב חייב אותנו במציאות אחרת ובמענה אחר שהוא מאוד משמעותי ומיוחד – גם רגשי, גם חברתי וגם ערכי, לימודי, בכל תחום. מעבר לאתגרים יצאנו עם דברים הרבה יותר מרתקים ממה שנכנסנו איתם לתקופת הקורונה. הפכנו להיות הרבה יותר מדויקים, מקצועיים, טכנולוגיים ומולטי-טסקינג. שברנו את המסגרת הרגילה שלנו. אני חושבת שמהמשבר יצאה ותצא תמיכה מאוד גדולה ושינוי מאוד גדול במערכת ואצלנו בבית הספר עוד יותר”.

למה את עוזבת ולאן?

“אני בן אדם של פרויקטים ואני מחפשת את הפרויקט הבא שלי. הגעתי להקים תיכון עם תפיסה שהיתה לי מאוד חשובה. בהתחלה קראנו לו סטארטאפ והוא הפך להיות ארגון מאוד משמעותי וזה הזמן להמשיך הלאה מבחינתי. אני עוזבת מהמקום הכי טוב, כשבאמת הכי טוב פה. אני בוחנת עכשיו כמה אפשרויות בתפקידים ניהוליים עם זיקה לתחום החינוך. אני עוזבת בעצב מהול בשמחה ובגאווה”.

מה את הכי אוהבת בבית הספר?

“אני הכי אוהבת את התלמידים והצוות. אני אתגעגע אליהם מאוד. יש משהו בבית הספר שהוא באמת קסום, לעבוד עם נוער ועם צוות כזה זה דבר מיוחד, ההתרחשויות, האור בעיניים, לראות בבוקר את כולם, לחשוב איתם ביחד ולפתח ביחד ולראות איך נערים ונערות כשאתה נותן להם את התנאים והגב המתאים יכולים באמת להוביל תהליכים מרתקים. אתה מופתע כל יום מחדש. אתה מגיע כל יום ואתה לא יודע איך תסיים אותו. זה אחד הדברים המאוד מיוחדים בבית הספר. האתגר הוא להוביל את זה למקומות החיוביים והטובים ולדעת שבאמת הנוער הזה הוא סופר איכותי ומוביל,  הוא באמת אור ותקווה. לדעת שאנחנו משפיעים עליו”.

מה את לוקחת איתך מהתקופה הזאת?

“קודם כל אני לוקחת הרבה אהבה. הצלחנו להראות שאפשר ביחד ובפרגון לייצר צוות מדהים וקהילה יוצאת דופן. אני לוקחת את הגאווה הגדולה על המקום הזה, תיכון מית”ר, הפרויקט המדהים שנוצר פה ועל היכולת והזכות להוביל אותו. אני לוקחת את העובדה שכשאתה בוחר לעשות דברים ביחד ובשותפות אמיתית קורים דברים מרגשים ויפים. הכי חשוב – גם בתיכון אפשר לעשות חינוך איכותי וטוב שהוא לא רק ‘בגרותולוגיה’, ואפשר להקנות מיומנויות, ערכים, דרך ארץ וחשיבת עומק שאחר כך בזכותם גם מגיעים לכל ההישגים שצריך“.

איזו חוויה או איזה אירוע מיוחד את זוכרת מהתקופה הזאת?

“אני זוכרת את חווית הפתיחה של בית הספר. הגענו לבית הספר בסוף אוגוסט כשסיימו את הבניה בחלק שהיינו צריכים להיכנס אליו. אני זוכרת את ההתרגשות הגדולה שלנו כצוות הקמה מסתובבים עם מגבים ומנקים ומסדרים את בית הספר בלילה שלפני פתיחת בית הספר ומחזור א’ של התיכון. אני זוכרת את הרגע שבו פתחנו את הבוקר וכינסנו את חמש הכיתות הראשונות בהתרגשות גדולה במבואה. אמרנו להם שכשהם יסיימו את התיכון זה יהיה תיכון מוביל ופורץ דרך שהם יהיו מאוד גאים שהם הבוגרים שלו. זו היתה מעין תקווה שזרקנו לאוויר והצלחנו להגשים אותה. זו אחת החוויות הכי מכוננות בעיני”.

באילו פרויקטים בבית הספר את הכי מתגאה?

“יש שלושה פרויקטים משמעותיים במית”ר שאני מאוד גאה בהם. הראשון הוא תוכנית המסע שלי – תוכנית שבה לכל תלמיד ותלמידה יש מורה מלווה ובמפגשים קבועים מקבלים תכנים של מהות, מיומנויות, חשיבה גבוהה ועוד. התוכנית הלכה והתרחבה וכיום מעגלי הליווי ניתנים לתלמידים ולמורים; השני הוא טיפוח כיתות הוותיקים אצלנו בתיכון כבר ארבע שנים ושילובן בכל הנעשה בתיכון. שיתוף הפעולה עם הקהילה הוא חלק מהתפיסה הבית ספרית; השלישי הוא חדר מורים לומד ויוזם שבנינו במית”ר בשילוב מו”פ משרד החיצוני, המועצה וגורמים נוספים. עשינו פיתוח מקצועי פנים בית ספרי, אפשרנו לצוות כלים להוביל יזמות חינוכית ולעמוד בחזית השינוי היום בחינוך”.

מה המסר/האני מאמין שלך?

“אני באמת מאמינה שחינוך זה להתעסק במהות ולא רק בציונים. זה כשאנחנו באמת יודעים לעשות תהליכים מהותיים, להעמיק תהליכי חשיבה, להגביר תהליכי מודעות, לפקוח את העיניים מול הכאן והעכשיו ולתהות לאן אנחנו הולכים מה חשוב לנו ומה כדאי לנו ולחברה שמסביבנו. אלה הדברים החשובים ביותר שאנחנו צריכים לעשות עם הנוער ולמענו. בסופו של יום אלה הדברים שהכי מכשירים ומכינים אותם לשלבים הבאים שאליהם הם הולכים, שלבים של הרבה מאוד חוסר ודאות. זה אחד הדברים החשובים ביותר שניסינו לעשות במית”ר, לפתח את המסוגלות הזאת. פיתחנו פה מודל של מעגלי ניבוי. במעגלים האלה נפגשים באופן קבוע עם תוכנית סדורה ומדברים על הדברים האלה. התפיסה היא שכשהאבנים האלה יושבות טוב ומבוססות אז אפשר להתמודד עם כל בגרות ועם כל ציון והכל קטן עלינו כי בסופו של יום אנחנו יודעים מי אנחנו. זה המסר הכי חשוב מבחינתי. זה אחד הדברים שבגללם אני עושה חינוך.

“הרבה פעמים כשאנחנו מגיעים לתיכונים אנחנו שוכחים שהם עדיין ילדים ואנחנו מיד רצים להישגים, שהם בעיני תוצאה ותוצר של תהליכים הרבה יותר עמוקים. כשאתה מבין שאתה צריך לשים על השולחן את התהליכים עצמם, לדבר אותם ולהסביר אותם במודעות אז אחר כך הציונים הם כבר התוצאה והם יגיעו. כשנער או נערה יוצאים מכאן הם יודעים להיות מסוגלים להביע עמדה ודעה, לחשוב לעומק על דברים ולתהות אם הם נכונים או לא. בעיני זה המקום שלנו וזה מי שאנחנו ומה שאנחנו צריכים לעשות עבורם. במית”ר הוכחנו שחדשנות ויזמות חינוכית הם העתיד“.

רז-נצר מסכמת: “אני מלאת הודיה להזדמנות שניתנה לי להקים את התיכון בגני תקווה ולשותפים שלי – הצוות, המועצה והקהילה שבזכותם הגענו לאן שהגענו. זה כיף גדול לסיים בתחושה של שותפות אמיתית ואוהבת. התיכון נשאר בידיים הכי בטוחות וטובות של נועה פניג-רכט, שהיתה שותפה בצוות ההקמה של בית הספר ובצוות הניהול הבכיר. היא שותפה לכל העשייה במית”ר והיא הכי מיומנת ומסוגלת לקחת את מית”ר לשלב הבא. אני מאחלת לה הצלחה רבה ואני הכי גאה בה. זו גאווה מאוד גדולה כמנהלת להצמיח את המנהלת הבאה”.