ירונה כספי: “המדינה הזאת לא מסוגלת להכיל את התרבות שלי”

ירונה כספי היא אחת היוצרות המרתקות שפועלות כאן, אבל לא בטוח ששמעתם את השם שלה כי היא לא חביבת המיינסטרים. השם שלה לא מככב בפלייליסט של גלגל”צ ובכלל לדבריה “העורכים המוזיקליים לא מתחברים ליצירה שלי. יכול להיות שהיא מורכבת מדי בשבילם”.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

אנחנו משוחחים איתה לקראת מופע הנשים “רדיו חזק אוהבת” שייערך ב-8.3 בבארבי, שם תופיע לצד שמות כמו אור אדרי, הזאבות, שני פלג ורחל ירון. “הוזמנתי להשתתף באירוע מדהים שמופק על ידי יפעת נץ, דורי קוטאי ורונית יניצקי”, מספרת כספי, שמתגוררת בחולון, אבל הנשמה שלה ומרכז חייה בתל אביב. “יפעת ואני מנגנות עם יעל כהן מזה תקופה ואנחנו הולכות לתת את חלקנו באירוע רב משתתפות. זה בטוח יהיה מדהים”.

למה בעצם יש צורך במופע כזה? האם הקול הנשי בתרבות בישראל לא מספיק דומיננטי?

“יש לצערי עדיין אפליה. אפשר לראות אותה בהרבה מובנים, במיוחד במובן הכלכלי. ברגע שאנחנו נפסיק להגדיר אנשים לפי הג’נדר שלהם נעשה קפיצה אבולוציונית. אף אחד לא הגדיר את פיקאסו ‘הצייר הגברי פיקאסו’. לעומת זאת, בתחום הנשי הרבה פעמים מציגים את היוצרת כיוצרת נשית. זה עולם פצוע. אנחנו חייבות לשאוף לתקן את המקום הפצוע הזה שנגיע לכוח האמיתי שלנו. יש לנשים הרבה מאוד כוח ואסור לנו לוותר על הכוח הזה”.

את מגדירה את עצמך פמיניסטית או שההגדרות האלה עוברות לידך?

“אני ממש לא מדברת במינוחים האלה. אני חושבת שברגע שאתה מגדיר משהו אתה מצמצם אותו. אני חושבת שכל אישה צריכה לשאוף לעצמאות ולחיבור פנימי ואז הדברים הופכים להיות מדויקים יותר”.

היום פורסמה אצלנו כתבה על זכייתה של ליליאן סבח בתחרות היופי “סבתוש”. מה את חושבת על תחרויות יופי זה מעצים? זה מחפיץ? 

“אני לא חושבת על זה. שכל אחת תעשה מה שטוב לה. אם אישה מרגישה שזה מה שמעצים אותה ותורם לה שתעשה את זה”.

בראיון שערכנו עם סיגל כהנא, שמטפלת בנשים שעסקו בזנות, היא שוללת את החופש לעסוק בתחום כי לדעתה “אף אישה לא בוחרת להיות זונה”. מה דעתך?

“אני מסכימה. אף אישה לא הייתה רוצה להיות זונה. זה לא דבר שבאמת נעשה מבחירה. השכנוע העצמי יכול להיות דבר מאוד עצמתי במקרה הזה. אני חושבת שיש שם ניתוק רגשי מאוד גדול, אבל מי אני שאשפוט”?

בואי נדבר על היצירה שלך את מרגישה שהיא מקבלת במה בתקשורת הישראלית?

“היצירה שלי מקבלת ביטוי בתקשורת כמו שהייתי רוצה. יש מספר שדרנים ושדרניות שאוהבים את מה שאני עושה, שמקבלים אותי, שהיצירה שלי בלבם ומפרגנים לי. זה לא מגיע למיינסטרים ואנשים נוטים להגדיר אותי ולהגיד שאני לא מתאימה למיינסטרים ואני חושבת שזה עניין תודעתי. היצירה שלי מאוד מתקשרת את עצמה החוצה. השאלה איפה בוחרים לתקשר אותה ולצערי אני משתדלת לא לחשוב על העניין הזה יותר מידיי כי זה מכניס אותי לדכדוך. אז אני שמה את כל התחמושת תשלי על היצירה עצמה ולא מוותרת על המקום הזה”.

עוד היא מוסיפה: “הבחירה שלי והניצחון הפרטי שלי זה להיות אדם יצירתי ושמח עד כמה שניתן. מה זה אומר? שמשנת 2005 עשיתי שבעה אלבומים ושם המקום ההגיוני שלי”.

יכול להיות שאת לא מתחנפת מספיק לקהל או לתקשורת?

“אנחנו חיים בתקופה מאוד תועלתנית ואינטרסנטית. אנשים לא ממהרים לשתף פעולה. הם רוצים לראות מה התועלת שיוצאת להם מזה. המוזיקה היא עניין משני בשיתופי הפעולה הללו. צריך להתמזג כלכלית בעיקר אינטרסנטית”.

פנית לאמנים?

“כן. יש לי שיתופי פעולה מאוד יפים. אני עכשיו בטריו מאוד מעניין עם יפעת נץ ויעל כהן מ’המכשפות’. היו לי הרכבים מעניינים גם בעבר עם כל מיני יוצרים ומפיקים”.

אם כבר מכשפות. מאז שענבל פרלמוטר הלכה מאיתנו בטרם עת, הרוק הנשי דעך?

“לדעתי לא. ענבל הייתה נפלאה, אבל יש פה יצירה ורוקנרול לא פחות משמעותי. התקשורת בוחרת שלא להתייחס אליהם, אבל זה קיים. נשים עובדות קשה מאוד לתת ליצירה את הבמה”.

מה זה אומר על התקשורת שמכתירה את נועה קירל כאמנית וזמרת מובילה?

“זה אומר שיש רדידות גדולה. אני שואלת את עצמי כמה אנשים באמת נחשפים ליצירה שלי. אני מאמינה שזה עניין מערכתי, ולא מה שאתה עושה, זה עניין לשם רוח הדברים נושבת. ברגע שמחליטים על שיר מסוים שהוא יקבל את הבמה ומשמיעים אותו ללא הפסקה. הוא הופך להיות לגיטימי ואולי ללהיט, זו גחמת העורך המוזיקלי. מעבר לזה זה כבר עניין תרבותי איזה דברים מושמעים. היום למשהו שהוא קצת מורכב לא נותנים לו את הבמה השחקנים המובילים הם השחקנים המוכרים”.

אז אולי תרדדי את היצירה שלך קצת כדי להגיע ליותר קהל?

“בשום אופן לא. אני יוצרת מתוך הנשמה שלי ואני לא מוכנה בכלל לחשוב במונחים של להתחנף לקהל או לעשות פשרה ביצירה שלי רק כדי שתגיע לכמה שיותר אנשים. יכול להיות שאמצא את עצמי במקום אחר”.

את שוקלת לרדת מהארץ?

“אני חושבת על זה. אם הייתי חוזרת אחורה לתחילת הקריירה שלי הייתי יורדת מהארץ. אני לא חושבת שהמדינה הזאת מסוגלת להכיל את התרבות שלי”.