“הסנדק של אור יהודה” יעקב סמי משיח ז”ל הלך לעולמו

יעקב סמי משיח, מוותיקי אור יהודה, הלך לעולמו ביום שישי בגיל 81. יעקב סמי ז”ל היה הבן הבכור מבין עשרה אחים ואחיות. רבים מתושבי אור יהודה מכירים אותו מאולמי אור יהודה שבהם החזיק ואותם ניהל ומהמאפייה שלו – מאפיית משיח שפועלת עד היום. כיום בניו ובנותיו ממשיכים את דרכו – בנו דולי מנהל את האטליז באור יהודה, יאיר את אקומקו, ניסים מנהל חנות ירקות, ולנטינה מנהלת דוכן פלאפל ויורי מנהל את מאפיית משיח.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

“אבא היה החבר הכי טוב שלי”, מספר בנו יאיר משיח, הרביעי מתוך ששת ילדיו. “הוא היה מהוותיקים של אור יהודה שהתגורר במעברות מיד לאחר שעלה לישראל עם משפחתו מעירק. הוא ותשעת אחיו הגיעו לפה, התחילו מאפס ובנו את עצמם במו ידיהם. בהתחלה הם עבדו בסבלות בניין ואחר כך כולם פתחו עסקים בתחום המזון – מסעדת אנטבה, מסעדת סעיד, פונדק משה ומאפיית משיח. הוא התחיל מדוכן אוכל קטן שפתח בתחילת שנות ה-60 בכפר ענא, המקום שהוא הכי אהב עד יומו האחרון. הוא מכר שם שתייה קרה ופול.

“אחר כך, בשנת 1967, אבא פתח את מאפיית משיח. בשנות ה-80 הוא פתח את אולמי אור יהודה, שפעלו במשך כ-20 שנה. חגגו שם בריתות, בר מצוות וחתונות. אבא חיתן שם מאות זוגות, גם אלה שהיה להם כסף וגם אלה שלא. אבא לימד אותנו איך להתנהג לאנשים – לכבד כל בן אדם באשר הוא, לא משנה אם הוא עשיר או עני, אם הוא צעיר או מבוגר. הוא לימד אותנו להתייחס לכולם כשווים ולהסתכל בגובה העיניים”.

הוא ממשיך: “אבא תמיד עזר לאנשים וכך הוא גם חינך אותנו. הוא תמיד אמר ‘אם אתה יכול לעזור למישהו תעזור לו, גם אם הוא לא עזר לך. תראה לו שאתה יותר טוב’. עכשיו בשבעה אנחנו שומעים כל הזמן סיפורים חדשים עליו, על כמה תרם ועזר לאנשים. ידענו שהוא עזר הרבה לאנשים אבל לא הכרנו את כל הסיפורים. היתה אישה שסיפרה שהבן שלה עלה לירושלים להניח תפילין ולא היה לה כסף אז אבא נתן לה שיפודים של בשרים. היה עוד אחד שסיפר שניתקו לו את החשמל ואבא שילם לו את החשבון והחזירו לו את החשמל. הם היו באים לאבא שלי ומספרים לו על הבעיות שלהם והוא היה מיד פותר אותן. הוא גם היה משכין שלום בין זוגות ואנשים בכלל.

“לאבא לא היה אכפת בכלל מכסף, הוא אהב לראות אנשים ולעשות להם טוב. תמיד העסיק אותו שיבואו כמה שיותר אנשים, שיהיה שמח ושיהיה עם מי לדבר. הוא ראה בן אדם כבן אדם. הוא היה איש נדיר. היום כבר אין אנשים כאלה“.

יצחק בוכובזה, שהיה ראש המועצה המקומית וראש עיריית אור יהודה במשך 25 שנה, ספד ליעקב משיח ז”ל: “חג חנוכה מסמל נס של יציאה מהמחסור. זו הכלכלה של החוסר והאין. משיח פעל בכלכלה של האין. הוא גדל בתקופה ובמקום שהמחסור היה חריף וחזק ולא היה כלום והוא ניסה לפרוץ קדימה ומהאין הזה לעשות ז’אנר מיוחד שלו ולפתח כלכלה של שניים-שלושה צעדים קדימה מהמציאות שהוא חי בה. אם לא היה כלום אז הוא מכר דברים כאלה ואחרים ואחרי עשור הוא פתח חנויות שונות מהמסחר הרגיל של העיר. אחר כך הוא פתח מאפייה כדי להוציא מהעיר פיתות.

“העיר בקושי סיפקה את צורכי עצמה בדברים הבסיסיים. מצד אחד הוא חווה מחסור גדול שהוא חי בו ומצד שני הלב שלו היה מלא, העין שלו היתה שבעה והדמיון שלו היה פורה. כל המשפחה שלו הפכה לאט לאט לגורם שהצעיד את הכלכלה של אור יהודה כמה צעדים קדימה יחסית למציאות.

“כשאני הייתי ראש עירייה בשנת 1978 הכלכלה של אור יהודה התבססה על חנויות הכי פשוטות – מכולת וחנות בגדים הכי בסיסית. ההתפתחות המסחרית של אור יהודה ניזונה מההעזה של משיח. הוא ראה גם שהמסחר מופרע על ידי כל מיני גורמים שהפריעו לאנשים להגיע לכאן – עבריינים, סוחרי סמים ויושבי קרנות למיניהם. הוא ראה שהעירייה מתקדמת לכיוון אחר אז הוא גם נתן יד לניקוי השטח. הוא היה אחד ששמעו לו אנשים, הוא בא מלמטה, הוא דיבר עם האנשים הקטנים ונתן להם תעסוקה. הוא תרם לכלכלה באור יהודה ובעקבות ההעזה שלו היום אור יהודה היא עיר מסחר פורחת ולכן מגיעות לו מניות יסוד בהתפתחות הזאת“.

הוא מוסיף: “התייחסתי גם לפרשת השבוע בהלוויה. הפרשה עסקה ביוסף שהלך לפרעה ואמר לו שהולך להיות רעב אבל לפני כן יהיה שבע. אתה צריך למנות לך מישהו חכם ונבון שיכין אותך למצב העתידי. זו לא חוכמה לאסוף תבואה לשנים הבאות. קצין אפסנאות קטן עושה דברים כאלה. אתה צריך להיות חכם ונבון ברמות הגבוהות ביותר. כשאתה צריך להתכונן משנות השבע לשנות הרעב אתה צריך המון דמיון, חוכמה ותבונה כדי לדעת מה הולך להיות לך בשנים הבאות, את זה לא רואה עין רגילה ולא המחשבה הרגילה, רק אדם שמסוגל לפתח דמיון. סמי לא חי בעולם השבע והלך לקדם את שנות הרעב, הוא חי בעולם הרעב והיה צריך לדמיין איך להתקדם לחיים של שבע. זו גם סוג של חוכמה.

“הוא היה גם אדם עם לב ענק שנתן צדקות. היו באים אליי ומבקשים שאעזור לחתן וכלה ולקבורת המת. הייתי נותן משהו עם מגבלות. הם היו אומרים לי שאחריי הם הולכים לסמי. הבנתי שסמי הוא גורם כזה שהוא מכסה המון צרות כאלה, לוויות, מצבות וחתונות וכו’. זה ברור ומובן. הוא היה אדם שמכבד אנשים – גם כשלא הייתי ראש העירייה והוא היה אדם מבוגר כבר והיה לו קשה לו לקום הוא היה קם וניגש אליי להקדים שלום.

“כשאני הייתי צעיר והתחלתי את דרכי הפוליטית בעיר בגיל 21 וניסיתי לגייס תרומות כדי לקיים את קמפיין את הבחירות הראשונות שלי לראש העירייה הגעתי לסמי. לא הכרתי אותו מעודי ולא ראיתי אותו קודם לכן ורק שמעתי שהוא אדם שאפשר לבקש ממנו תרומה והלכתי אליו. הוא לא זלזל בי והוא הוציא חופן של שטרות כסף ונתן לי תרומה מכובדת והתייחס ברצינות לחלום שלי ולרצון שלי. זה לא היה מתוך אינטרס כי לא הייתי אדם שעמד לנצח בבחירות והייתי קרוב לכלום. בכל זאת בא בן אדם והוא נתן כבוד. אלה הסממנים שלו – לתת כבוד, לתת צדקה, להעז, לדמיין וללכת על דברים שלא כל אחד יכול לראות אותם בעין רגילה.

הוא מסכם: “חבל שהמדינה כשהיא מתייחסת לאנשים כאלה היא לא מבינה את דרך הפעולה שלהם ובסוף היא גם נותנת להם מכות מבלי לדעת את מי היא מכה וגורמת לאנשים שעבדו בעשר אצבעות של כל ילד וילד בשביל כל בן משפחה להיפגע כלכלית. על זה יש להצטער. לא תמיד המדינה רואה, ראש עירייה רואה את הדברים האלה, הוא רואה את המציאות שבה פועלים אנשים. המדינה יש לה כללים וחוקים, עד שדברים לא מתעוררים הם בכלל לא רואים את המקום הזה וכשהם מתחילים לראות אז הם שופטים במושגים אחרים לגמרי והתוצאות הן לפעמים הרסניות. לצערי, גם לסמי משיח קרה משהו מזה. המדינה לא ידעה להעריך ולראות אותו נכון, אבל מעשיו חקוקים ונקווה שהבנים שלו ימשיכו להצליח במקום שהוא נעצר“.

יעקב סמי ז”ל השאיר אחריו שמונה אחים, שישה ילדים – יאיר, עאדל, יורי, עמליה, ניסים וולנטינה, 19 נכדים ושלושה נינים.