געגועים לפריאל ז"ל: 60 סלי מזון לחג והמשאלה שהתגשמה

לפני שלוש שנים נפטרה פריאל הלל ימין בת ה-17 ממחלת הסרטן לאחר מאבק עיקש. מאז מקיימת לזכרה אמה, פאני סבג, פעילות התנדבותית של חלוקת סלי מזון למשפחות מוחלשות ולמשפחות של חולי סרטן. "התחלתי עם חלוקת סלי המזון בראש השנה לפני שלוש שנים, כמה חודשים אחרי שפריאל נפטרה", מספרת סבג, "רציתי לעשות משהו לעילוי נשמת כל עולמי – פריאל, ולשמח ולעשות טוב לאנשים לקראת החג. העליתי פוסט לפייסבוק וכולם נרתמו. גם הפעם נרתמו מיד חברות של פריאל, חברים שלי ויו"ר ועד ההורים של תיכון יובלים שבה למדה פריאל, שעזר לפרסם ולגייס תורמים לטובת סלי המזון. אנשים רק תרמו ותרמו. ביום שלישי נפגשנו כמה חברות שלי ושל פריאל בבית שלי והכנו 60 סלים שיימסרו למשפחות אונקולוגיות ולמשפחות המוחלשות מאור יהודה, מחולון, מפתח תקווה ועוד. אם נשארים סלים אני מפרסמת בפייסבוק ומחלקת לאנשים שפונים אליי. אני מחלקת סלי מזון גם בפסח. חשוב לי שיזכרו את פריאל שלי, אני לא רוצה שישכחו את הילדה הזאת".

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

סבג מספרת על החיים בשנה האחרונה. "לפני שנה נולדה לי בת. היה לי חבר וחודש וחצי אחרי שנפרדנו גיליתי שאני בהריון. היו לי כאבי בטן חזקים מאוד והגעתי לבית החולים שיבא, שם גילו שאני בהריון. לא ציפיתי לזה בכלל, במיוחד אחרי שלקחתי את גלולת היום שאחרי.  יום לפני שהיא נפטרה היא ביקשה שאני אביא תינוק לעולם. אמרתי לה את תתחתני ותביאי בעצמך תינוק. היא אמרה לי שהיא תתחתן ויהיו לה שלושה ילדים אבל עדיין היא מבקשת שאביא תינוק לעולם. זאת היתה הצוואה שלה. יום אחרי שהיא אמרה לי את זה היא פתחה את העיניים, הורידה דמעה ולחצה לי את היד וכך היא נפרדה ממני.

"מיד כשגיליתי על ההיריון טסתי מבית החולים לבית העלמין לספר לפריאל, שאני מאמינה שהיא כבר ידעה את זה. צעקתי לה מעל הקבר שלה שהצוואה שלה התגשמה ובכיתי. אמרתי לה: 'אני יודעת שתשלחי לי תינוקת מהממת כמוך'. וכך היה – נולדה לי רנאל ויקטוריה, שהיא ממש העתק של פריאל. היא חייכנית כמוה ומתעצבנת כמוה. הכל אותו דבר, משהו הזוי, כאילו ילדתי את פריאל שוב. דבר שגרם לי להאמין שפריאל באמת כל הזמן איתנו הוא תאריך הלידה של רנאל – 11.6. פריאל נולדה ב-6.11 שזה ממש היפוך התאריך. רנאל הדליקה את האור בבית, והיא מכניסה הרבה טוב ושמחה אליו. היא נותנת לי הרבה כוחות, אבל ילד לא מחליף ילד. לפריאל אין תחליף ולעולם לא יהיה".

איך האווירה בבית לקראת החג?

"הבית שלי מאוד עצוב, אני בן אדם מאוד עצוב מאז שהיא נפטרה וגם הקירות עצובים. קשה לי בלעדיה. לצערי, לא יהיה חג מושלם ושמח בלי פריאל. כמה שאני עושה ומשתדלת לעשות דברים טובים, אין לי אותה ואין משהו שירפא לי את הלב".

"פריאל פה איתי כל יום, כל היום", היא מספרת, "עשיתי טפט ענק על הקיר בסלון עם תמונה של פריאל, כך שהיא כל הזמן איתנו בבית. אני נכנסת הביתה ואני אומרת לה שלום ומה שלומה וגם כשאני הולכת אני נפרדת ממנה. אנחנו גם עושים צילומים משפחתיים על רקע הקיר – כך כל המשפחה בתמונה. מהרגע שרנאל נולדה היא מכירה את פריאל מהתמונות והיא מנשקת את מחזיק המפתחות שלי עם התמונה של פריאל ואני אומרת לה להגיד לה שלום. אני מבקרת את פריאל הרבה בבית הקברות ומדברת אליה כל הזמן. אני אומרת לה 'למה אני מדברת אלייך ולא איתך?' אני מתגעגעת אליה מאוד. אני אומרת לה 'את לא צריכה להיות פה את צריכה להיות בבית'. אני כל הזמן אומרת לה שהיא לא נכנעה למחלה והיא לא ניצחה אותה – היא פשוט החליטה לגור במקום אחר. היא מספיק גדולה לבחור איפה היא רוצה להיות וכנראה ששם זה המקום שעושה לה הכי טוב, שם לא כואב לה והיא לא סובלת. אני רוצה שכולם יזכרו את הלוחמת שלי ואמשיך להנציח אותה בכל דרך אפשרית".