“במקום שהרגשתי שמוריי נכשלו – רציתי לתקן”

“שנותיי בבית הספר היסודי היו לא קלות כלל”, מספר ערן דוד, בן 24 שגדל ביהוד ומתגורר שם עד היום. “סבלתי מהצקות תדירות של תלמידים ומחרם חברתי. הרגשתי שהמורים לא ידעו להבין אותי, לא ידעו להכיל אותי, להתמודד איתי ולסייע לי במצב שבו הייתי. הרגשתי שמורים מסוימים נכשלו בתפקידם לטפל בהצקות שמהן סבלתי ונכשלו בתפקידם כמחנכים”.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

לא רק שערן לא התייאש על אף החוויות הקשות שחווה הוא אף החליט להיהפך למורה. “אני חושב שהחלום שלי להיות מורה התגבש אצלי כבר מגיל 16, בתחילת תקופת התיכון. בהתחלה זה התבטא בעזרה לחברים קרובים ללא תשלום וקיבלתי מהם פידבקים שאני עושה את זה בצורה טובה ומובנת. בהמשך הגיעו אליי תלמידים אחרים מן השכבה ואף מבתי ספר אחרים שכלל לא הכרתי וביקשו את עזרתי להתכונן לבגרויות במקצועות רבי המלל, כמו היסטוריה, תנ”ך, אזרחות, ספרות ולשון. הפעם סייעתי להם בתשלום, תוך כדי שאני בעצמי נבחן באותם מבחנים. הייתי חדור מטרה, האמנתי בלב שלם שההוראה היא הייעוד שלי”.

מה קורה איתך אחרי שסיימת את התיכון?

“המשכתי ללמד גם בזמן שעשיתי שירות לאומי. לימדתי בתיכונים שונים בתור מורה עזר ומתגבר. הרגשתי תחושת שליחות וסיפוק עצום. מאז המשכתי ללמד באופן פרטי ולהתפתח כמורה וכעת אני בסיומו של תואר ראשון ותעודת הוראה בהיסטוריה באוניברסיטת בר אילן”.

למה היה לך כל כך חשוב להיהפך למורה?

“במקום שהרגשתי שמוריי נכשלו – רציתי לתקן, לבנות, לטפל בבני נוער אחרים, באותו מקום שלי בעבר כלל לא היתה תמיכה נכונה מן הדמות שמצופה לתת אותה. הלכה למעשה, אני עושה תיקון ורואה את עצמי הרבה מעבר למורה מקצועי. אני מהווה עבור התלמידים שלי מורה דרך שמקשיב להם ונמצא שם בשבילם – מה שלי לא היה בילדותי וכה הייתי זקוק לו. אני חושב שהמורים שלי מאוד יופתעו לשמוע שהצלחתי להתמודד עם כל הקשיים שהיו לי ושכיום אני לא רק מורה שמכין תלמידים לבגרות אלא הרבה מעבר לזה. אני רואה את מקצוע ההוראה כשליחות וכמקצוע לכל החיים לא רק מכיוון שזה פותח דלתות לתלמידיי, אלא גם משום שהצלחתם בלימודים גורמת להם להאמין בעצמם וביכולות שלהם ובכך להצליח גם בתחומים אחרים בחיים”.

איך אתה מצליח ליצור עניין אצל התלמידים שלך? מה הייחוד בשיטה שלך?

“אנשים אומרים עליי שאני מורה לא קונבנציונאלי שנותן את כל הנשמה והאנרגיות שלו בעבור התלמידים. אני מגיע במהלך השיעורים עם שיטת לימוד נלהבת ואנרגטית שמצליחה לסחוף אחריה את התלמידים ולהביא אותם להצלחות משמעותיות בבגרויות. תלמידים אמרו לי שהרטוריקה שלי, האנרגיות וההתלהבות שבהן אני מעביר את השיעורים גורמות להם לזכור ולהבין את החומר טוב יותר. בנוסף סיפרו לי תלמידים שלתנועות ידיים שלי ולשפת הגוף תפקיד בזכירת החומר והבנתו. כשאני מלמד אני מדגיש משפטים מרכזיים לזכירה והבנה על ידי תנועות ידיים מסוימות שהתלמידים אף מחקים אותן ומדמיינים אותן בזמן המבחן מה שעוזר להם לבטא את עצמם בצורה הרבה יותר טובה בכתב. תלמידים רבים שיתפו אותי שעברו איתי בשיעורים תהליך חוויתי בעל ערך רב שנתן להם הנאה רבה מן הלמידה”.

סיפרת שחווית חרם בתור נער. איך התמודדת איתו ואילו טיפים אתה יכול לתת לבני נוער שמתמודדים עם חרם?

“כשהייתי בסוף תקופת היסודי בני כיתתי עשו עליי חרם, שהחל כשהייתי בכיתה ו’ ונמשך כחצי שנה. הייתי ילד ביישן ומופנם מאוד, לא חלק מן ההווי החברתי. הרגשתי שאת אף אחד לא עניין מה מצבי ואיך אני מרגיש וסבלתי מבדידות. ראיתי לנגד עיניי שילדים יכולים להיות מאוד רעים והרגשתי שהמורים לא פעלו מספיק כדי להפסיק את החרם עליי. היום אני מבין שלא היו להם כלים. מי שעזר לי להתמודד עם התקופה הקשה הזו היו יותר מכל היו ההורים שלי, חבר קרוב מכיתה אחרת ומורים בודדים שפעלו ועשו מה שהם יכולים כדי לסייע לי. אמא שלי עודדה אותי שתקופה זו קצרה והיא עתידה להסתיים והיא צדקה. עליתי לחטיבה וזה איפשר לי לפתוח דף חדש בחיי, הכיתות התערבבו וכך גם התלמידים.

“מהניסיון שלי אני ממליץ לילדים שחווים חרם להיות חזקים, לא לשתוק אלא להגיד את שעל לבם ולשתף את ההורים ואת צוות בית הספר. זה המפתח כדי לצאת מהמצב הזה. הייתי אף ממליץ להם בחום לדבר עם מורה שאליו הם מרגישים יותר קרובים ולשתף אותו”.