15 שנה לנפילתו של סמ”ר רועי פרג’ון ז”ל: מרוץ אביב לזכרו יתקיים מחר ביהוד

מרוץ אביב ע”ש סמ”ר רועי פרג’ון ז”ל ייצא מחר (יום שישי) לדרך ביהוד בפעם השמינית, זאת לאחר שבשנה שעברה לא התקיים המרוץ בשל מגבלות הקורונה. במרוץ, שייצא מתיכון עתיד ע”ש יגאל אלון בשעה 8:30 בבוקר ויכלול מקצה אחד של שלושה קילומטרים, ישתתפו כ-400 איש, בהם תלמידי התיכון, משפחתו של פרג’ון ז”ל, חבריו לספסל הלימודים בתיכון, חבריו במכינה הקדם צבאית בבית אל ומהשירות הצבאי וכן חיילים מגדוד נצח יהודה שבו שירת פרג’ון.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

לפני 15 שנה, ב-19.08.2006, נהרג סמ”ר רועי פרג’ון, שהיה אז בן 21, לאחר שמחבל הגיע למחסום בקעות שבבקעת הירדן, שעליו פיקד פרג’ון, והחל לירות לעבר החיילים במחסום. כתוצאה מכך נפגע רועי בחזהו ונהרג במקום. “באותו יום שבת שרועי נהרג היינו אחותי מור ואני בבית”, מספר אלירן, אחיו של רועי ז”ל, “זה היה כמה ימים לאחר הסכם הפסקת האש במלחמת לבנון השנייה. בשעות הצהריים, כשאמא שלי ראתה את החיילים בדלת היא חששה שמשהו קרה לאחי גיא שהיה בלבנון באותו הזמן. היא לא חשבה בכלל שקרה משהו לרועי. אמא היתה שבורה לחלוטין מהבשורה הנוראית. שלושה שבועות לפני כן רועי סיים קורס מ”כים והיה עתיד לצאת לקצונה אבל החלום הזה נגדע. הוא לא סיפר על כך לאמא כי חשש להדאיגה והיא גילתה על כך מהמג”ד שלו”.

רועי נולד ב-1985 כחלק מרביעייה יחד עם שני אחיו אלירן וגיא ואחותם מור. הוא גדל ביהוד והתחנך יחד עם אחיו בתיכון עתיד ע”ש יגאל אלון, משם המשיך למכינה קדם צבאית בבית אל ולאחר מכן, בשנת 2005, התגייס לגדוד 97 (נצח יהודה) של חטיבת כפיר, סיים קורס מ”כים (מפקדי כיתה) והתעתד לצאת לקצונה, אך חלום זה נגדע עם היהרגו. מותו הוא האסון השני שפקד את המשפחה – כאשר הרביעייה היו בני שנתיים ושלושה חודשים בלבד הם איבדו את אביהם עמנואל שנהרג בתאונת עבודה באתר בניה. האם תמר גידלה אותם מאז בכוחות עצמה. “על אף שגדלנו ללא אבא, אמא מעולם לא החסירה מאתנו דבר”, אומר אלירן פרג’ון, “כשעלה עניין הגיוס יכולנו לשרת ביחידות לא קרביות, אך החלטנו לעשות שירות משמעותי ואמא עם כל הקושי שבדבר חתמה לכולנו על אישור לשרת ביחידות קרביות ולא מנעה זאת מאתנו. אמא היתה שבורה לחלוטין כשרועי נהרג וגם אנחנו כרביעייה כבר לא היינו שלמים. בבית הספר כינו אותנו הפרג’ונים, היינו חלק משלם אחד, לא היה אני פרטי. היינו מאוד קרובים ועזרנו זה לזה. מאז שרועי איננו חוץ מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל גם יום ההולדת שלנו הפך ליום זיכרון. היינו יכולים לתהות כל הזמן למה זה קרה לו, אבל אלה דברים שהם לא בשליטתנו. אנחנו משתדלים לדבוק בחיים, בטוב וביחד“.

כשנה לאחר נפילתו של רועי החליטו בבית הספר עתיד ע”ש יגאל אלון לקרוא לבית הכנסת שנמצא בתוך המבנה על שמו. אך בבית הספר לא הסתפקו בהנצחה זו בלבד. לפני תשע שנים עלה הרעיון להנציח את זכרו של רועי פרג’ון באמצעות מרוץ. היוזמה היתה של המורים ויקטור וקנין ודפי אקרמן, שהיו מחנכים של ארבעת האחים בתיכון עתיד ע”ש יגאל אלון. “לפני תשע שנים דפי, אני וצוות המורים ביגאל אלון חשבנו איך אנחנו מעבירים את המורשת של רועי לתלמידים ועלה הרעיון לקיים מרוץ”, מספר וקנין, “על כל האירוע באותו היום, שמתקיים בין יום השואה ליום העצמאות, אחראים מא’ ועד ת’ תלמידי כיתה י”א. במרוץ יש אווירה מאוד כיפית ומיוחדת. מגיעים חיילים מהגדוד שבו שירת רועי ובזמן המרוץ הם אוחזים בדגלים ושרים. ממש הפנינג גדול שכולו ממומן מתרומות של אנשים טובים ומאורגן בהתנדבות, כולל השוטרים שמלווים את האירוע. לפני המרוץ, אחיו של רועי, אלירן, מספר לתלמידים על רועי, שהיה המופנם מהרביעייה, בחור שקט ותלמיד טוב. כך התלמידים מתחברים לסיפור האישי של החייל ולמרוץ. הקשר עם המשפחה התהדק מאוד לאחר שרועי נפל וחשוב לנו להמשיך את המורשת של רועי. בבית הספר יש לא מעט פרויקטים חברתיים ואנחנו מעודדים את התלמידים למעורבות חברתית ולא פעם יוזמות כאלה מגיעות מהתלמידים”.

הרב אמיר כהן, מנהל התיכון הדתי עתיד ע”ש יגאל אלון הוסיף: “גאה להיות חלק ממשפחת יגאל אלון שמנציחה בצורה כה מיוחדת את זכרו של בוגרנו, רועי פרג’ון הי”ד. רועי מהווה סמל ומופת לחנך לאור דמותו את תלמידינו. תודה לכל השותפים והמשתתפים במרוץ”.

“השנה נראה שיש התרגשות וציפייה רבה לקראת מרוץ אביב”, מספר אלירן פרג’ון, “לצערנו, בשנה שעברה לא יכולנו לקיים את המרוץ בשל מגבלות הקורונה ונראה שהוא היה חסר לכולם. המרוץ השנה הוא תחת הכותרת ‘האחדות בעם ואהבת ישראל’, ערכים שרועי האמין בהם והיו לו חשובים וזו מעין צוואתו הבלתי כתובה של רועי. האירוע מחמם לנו את הלב. אנחנו, בני המשפחה מגיעים כולנו לאירוע, וחלקנו גם משתתפים במרוץ עצמו. מבית הספר עשו מחווה מאוד יפה בזמן הקורונה והתלמידים והמורים התכנסו ביום הזיכרון בסמוך לגינה של אמא שלי וערכו טקס קטן כשהם מחזיקים שלטים ושרים שירים. זה מאוד ריגש את אמא שלי. במקום המרוץ האחרון עשינו קבלת שבת בזום.

“אני רוצה להודות לכל מי שהתגייס למען המרוץ ושמעורב בארגונו – בית הספר יגאל אלון, תנועת מעגלים, עיריית יהוד-מונוסון ותורמים נוספים. חשוב לנו שהזיכרון של רועי לא יישכח. בית הספר הוא מאוד משפחתי ותומך ואנחנו שומרים על קשר עם הצוות החינוכי עד היום. זה לא מובן מאליו שאחרי 15 שנה כל החברים של רועי מהתיכון, מהמכינה ומהצבא מגיעים למרוץ ושומרים איתנו על קשר. זה מאוד מחמם את הלב. חמישה ילדים של פקודים שלו קרויים על שמו. זה הכבוד הכי גדול שיש. הוא היה מפקד שלהם במשך פחות מחודש אך נראה שלמרות זאת הוא הותיר בהם חותם. רועי היה בתור תלמיד תיכון מאוד שטותניק והראש שלו היה פחות בלימודים ובמכינה הקדם צבאית הוא עשה מהפך בחיים שלו והשקיע בלימודים והתחזק מבחינה דתית ופיזית וראינו ממש את השינוי. רועי היווה ומהווה דוגמה לחיילים ובכלל עד היום. לכל אחד יש קשיים וברגע שיש דוגמה אישית כזאת כמו רועי זה נותן מוטיבציה לעשות את הכי טוב שאתה יכול ומלמד על פרופורציות בחיים“.