זרעי ט”ו בשבט – צמיחה ותהליכים מזווית אחרת

אצלנו בבית, חג טו בשבט, לא ממש אטרקטיבי, מהסיבה הפשוטה, ש “חג” מותנה בחופש וחג טו בשבט בעצם קצת “שנמוך”, כי יש חג אבל בלי אפילו יום חופש אחד!  ובכל זאת, כדי להכניס מימד חגיגי משלנו לחג זה, כל פעם לקראת טו בשבט, אנחנו מגדלים משהו קטן בבית. בשנים הראשונות, התחלנו  ב”ראש דשא” משום שזה מאד קל ופשוט לראות את השינויים לילדים הצעירים, יש תהליך, ציפייה וסבלנות קלה והופ, צומח לו ראש דשא מכל כיוון, עם צמיחתם של הילדים המשכנו עם, בצל, אבוקדו, בטטה, ואז עלינו מדרגה עם זרעי אפונה, ופתאום צץ לו האתגר… על פניו זה נשמע לנו פשוט, השקנו בשמחה ביום הראשון, ביום השני, בשלישי וביום הרביעי דשדשנו ובעצם מהיום החמישי זה פשוט הפסיק לעניין את הילדים, (קצת כמו הדגים שאצלנו בבית). בלב ממש רציתי להגיד להם, חברים אני את הניסוי שלי כבר עשיתי לפני שלושים ומשהו שנה… אבל נשמעתי לעצמי קצת עתיקה אז בחרתי לשתף אותם ולספר להם מדי יום מה אני בכל זאת עושה: “היי השקתי גם היום ועדיין לא קרה כלום”, והשקתי גם ביום החמישי, שישי, שביעי ובשמיני… כבר התחלתי לחשוש שמשהו לא בסדר – או בזרעים, או במיקום ששמתי אותם, או אולי  משהו שעשיתי לא בסדר, וכנראה שהשקתי יותר מדי או פחות מדי. ממש כמו בהורות, נכון?

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

זו לעיתים התחושה שמלווה אותנו כשהילד מתנהג בצורה לא מתאימה, כי, למרות שכבר הסברנו לו,  זה קורה שוב ושוב ואז, כשאנחנו מותשים או מתוסכלים מהעניין מציפה אותנו המחשבה –  או שהילד “לא קולט” או שמשהו שעשיתי “קלקל” אותו כלומר, שהתגובה ההורית שלי אולי מקלקלת אותו, משום שכלום לא משתנה ובכל זאת, נחזור על עצמנו פעם אחר פעם. בעצם כך גם עשיתי לגבי הזרעים, בחרתי להמשיך להשקות אותם ולחכות – או עד שייראו ממש מקולקלים כלומר, רקובים ואז אבין שהניסוי נגמר, או שאחכה ומשהו בכל זאת יקרה כי כבר יותר מדי ימים אני משקיעה בתהליך הזה, אז יאללה עוד קצת, זה לא לנצח נכון?! אז המשכתי והמשכתי, גם צחקתי על זה קצת עם בעלי שיש מצב שהצלחתי להרוס לא רק את הביצת עין אלא גם את הזרעים… ופתאום, זה קרה! צץ לו גבעול קטן ואחר כך עלה ואני התרגשתי כאילו פיצחתי את האטום, קראתי לילדים שיראו את מה שהתרחש, הם קצת פחות התלהבו ממני ובצדק… אבל מאידך, הם גם ראו שם את הנחישות והעקביות שלי, לצד ההתרגשות והשיתוף בתחושות השונות.

תהליך זה הזכיר לי את ההורות, יש דברים שאנחנו עושים ולא מיד רואים שהתחוללו שינויים אבל משהו קורה שם בכל זאת, ובלי שנראה את זה כלפי חוץ, התובנות מתרחשות, האסימונים נופלים, זה מחלחל! זה תהליך, ולכן לא רואים ישר את השינוי אחרי בקשה אחת או הסבר קצר, שזאת בעצם הציפייה שלנו … כי חוץ מלמידה התהליך דורש זמן, סבלנות והתמדה ממש כמו אצלנו – המבוגרים, כשאנחנו ניצבים מול דברים חדישים, לדוגמא, עדכון גרסה חדשה לנייד. לוקח לנו רגע לעכל ולהבין אותה וגם כשכבר קלטנו את העניין, לעיתים אנחנו לוחצים על הכפתורים הישנים, מתוך הרגל, אותו אוטומט, כי היד שלנו רגילה ללחוץ על אותו הכפתור, העין זזה לאותו כיוון שכבר מכירה, ורק אחרי כמה פעמים, כשאנחנו נזכרים שניה אחרי שכבר לחצנו, רק אז אנחנו בעצמנו מעדכנים את הגרסה גם אצלנו.

הלמידה התרחשה, גם התובנה כבר הייתה, אך לקח לנו עוד כמה פעמים להצליח ליישם אותה – מעין תהליך שכזה. ו….לעיתים גם הנייד משתבש, ולוקח לו זמן להתאושש, כשמעדכנים לגרסה מתקדמת.

זרעי טו בשבט – עקביות, סבלנות והרבה “מים”-עידוד, זה לאט לאט מחלחל…

חג שמח

הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך.

לעוד תכנים בנושא הורות מוזמנים ללחוץ כאן ולעקוב אחריי בעמוד הפייסבוק

לטורים קודמים