מנהל אגף החינוך בגני תקווה: "לא הילד צריך להתאים למערכת, אלא המערכת לילד"

תקופת הרישום הקרובה לגני הילדים ולכיתות א’ היא הזדמנות מצוינת לעצור לטובת ריאיון עומק עם האיש שמוביל אגף החינוך של גני תקווה."אונו ניוז" שמחה להציג בפניכם ראיון מיוחד עם קובי זמיר, מנהל אגף החינוך העירוני, ומי שאמון על משימת הפיכתה של העיר למה שהוא מגדיר כ-'מעצמה חינוכית', החל בטיפול בפרט, דרך חוסן רגשי וחדשנות פדגוגית, ועד לשדרת ניהול חזקה ויציבה הרואה כל ילד וילדה.

קובי, ספר לנו קצת עליך

"אני מכהן כמנהל אגף החינוך בעיריית גני תקווה מאז שנת 2016. אני תושב העיר ואב ליואב ואיה, תאומים בני 13. יואב מתחנך ב-'כפר הירוק', ואיה תלמידת חטיבת הביניים 'בראשית' בגני תקווה.

את דרכי החינוכית התחלתי כמורה לספרות בתיכון בלוד. בחרתי בהוראה מתוך אהבה עמוקה ומתוך הבנה משמעותית של המילה 'מורה'. מורה, במשמעות הלשונית הפשוטה, הוא מי שמורה את הדרך. האמונה שלמבוגר יש יכולת לעצב נפש, לסמן כיוון ולשרטט דרך, מלווה אותי מאז ועד היום – מתפקידי כמורה וכמנהל בית ספר, ועד לתפקידי הנוכחי כמנהל מערכת חינוך עירונית".

מהו החזון החינוכי או "האני מאמין" שעל פיו אתה פועל?

"ניהול אגף חינוך הוא משימה מורכבת החולשת על הרצף החינוכי כולו – מהגיל הרך ועד התיכון, ובכלל זה גם החינוך הבלתי פורמלי. אולם האתגר האמיתי אינו ניהול מערכת של אלפים או עשרות אלפים, אלא היכולת לראות בתוך המערכת הגדולה הזו את הילד הבודד, את הפרט.

בהתאם למדיניות שהתוותה ראש העיר, פיתחנו בגני תקווה מודל ייחודי שעיקרו טיפול בפרט, עבודה של כפר שלם סביב ילד אחד. אנחנו שואלים מה קורה כשילד חווה מורכבות, מה קורה כשקשה לו, ואיך בונים עבורו חליפה אישית. חליפה שמצליחה לשלב את ההורים ואת בית הספר, ולעיתים גם דמויות מחוץ למערכת החינוך הפורמלית – מאמן ספורט, מורה לפסנתר או גורמים נוספים בקהילה , כדי לייצר מעטפת שלמה ומדויקת עבור תלמיד אחד. מתוך התפיסה הזו, האמירה לפיה 'הילד לא מתאים לבית הספר' היא פסולה מיסודה. לעיתים, הילד אינו זה שצריך להתאים את עצמו לבית הספר, אלא בית הספר הוא זה שצריך להתאים את עצמו לילד. כשזה קורה, הרבה מאוד דברים משתנים".

כיצד מתבטאת המדיניות הזו בשטח?

"העשייה החינוכית שלנו נשענת על שלושה מגדלורים, שאליהם מתנקז כל המעשה החינוכי בעיר: אחריות אישית וקהילתית, חוסן רגשי, והתפתחות וצמיחה. שלושת המגדלורים הללו משלבים בתוכם את הממד הערכי, הרגשי והאקדמי, ואינם מתקיימים בנפרד זה מזה. אנו מחנכים ומכשירים את הילדים, התלמידים והתלמידות שלנו לאורך כל הרצף החינוכי בדיוק בשלושת הנתיבים הללו, מתוך הבנה שזהו מכלול הכישורים הנדרש לאדם בעולם העכשווי.

אנחנו יודעים שהתלמידים שלנו עתידים לחיות בעולם גלובלי, תחרותי ומשתנה – עולם שמציב אתגרים לא רק דרך טכנולוגיה, בינה מלאכותית וידע מתחדש, אלא גם דרך היכולת לעבוד עם אחרים, להתמודד עם מורכבות, לשאת כישלון, לגלות אחריות ולפעול מתוך ערכים. לכן, לצד פיתוח מצוינות לימודית וחדשנות פדגוגית, אנו שמים דגש עמוק ומתמשך על מיומנויות רכות, כישורי חיים וחינוך לאנושיות, לסובלנות ולראיית האחר.

כל החזון הזה לא היה ניתן למימוש ללא שדרת ניהול חינוכית חזקה ויציבה. לכן אנו משקיעים משאבים רבים במנהלי בתי הספר ובצוותי החינוך, מתוך הבנה שיציבות ניהולית היא תנאי קריטי להצלחת מערכת חינוך. כשמנהל מרגיש מגובה, כשהוא יודע שאינו פועל לבד, וכשכמה מוחות מקצועיים מתכנסים סביב קושי או אתגר – נוצר מענה עמוק יותר ומדויק יותר. החובה שלנו היא לפתח ולטפח את צוותי החינוך והניהול באופן מתמיד.

אני גאה מאוד בשדרה הניהולית של בתי הספר בגני תקווה. התברכנו בצוות מנהלים איכותי, ערכי ומקצועי, הנושא בגאווה את הדגל החינוכי".

"נכנסו לתקופת החירום מוכנים"

בשיחה עימו מתייחס זמיר להתמודדות מערכת החינוך בגני תקווה בשנים האחרונות המאופיינות בחוסר ודאות ובמציאות שמשתנה לעיתים תדירות.

"זה התחיל מהקורונה ועד לשבר הגדול של השבעה באוקטובר", משיב זמיר. "מערכת החינוך נדרשה לפעול בתוך מציאות חדשה של אי־ודאות מתמשכת. לא רק מערכת החינוך, אלא המדינה כולה והעולם כולו. לשמחתי, נכנסנו לתקופה הזו מוכנים. לא במקרה. בנינו בשגרה תשתית רגשית נכונה, וכשבונים תשתית כזו בשגרה, היא אינה מתמוטטת בחירום – היא מתעצמת.

העמקנו את שיתופי הפעולה עם השירות הפסיכולוגי בתוך בתי הספר. בעיר הוקם מרכז טיפולי הוליסטי עירוני 'הבית הירוק' שפועל כאן בגני תקווה עם פסיכולוגים, פסיכיאטרים ואנשי טיפול ורפואה, ועוסק בעבודה עם ילדים ועם משפחות. מעל כל אלה עומדת תוכנית דגל ללמידה חברתית-רגשית, תוכנית רב־שנתית הנמשכת ארבע שנים, אשר הוכיחה את עצמה ברגעי האמת.

חשוב לציין שמדובר במיזם רחב היקף שהובל בשותפות עם קרן 'יד הנדיב' שתוקצב בכעשרה מיליון שקלים. זיהינו מוקדם את המצוקה הלאומית ואת המחסור באנשי טיפול, ובחרנו לפעול ביצירתיות. ארגונים המתמחים בלמידה חברתית-רגשית, כמו 'מצמיחים' ו-'סגול', נכנסו אל הכיתות ואל בתי הספר, ועבדו עם תלמידים, צוותי חינוך והורים. מעבר לכך, הנגשנו שירות פסיכיאטרי בתוך אגף החינוך עצמו, כדי לקצר תורים ולהקל על משפחות בתקופה שבה זמני ההמתנה במערכת הציבורית ארוכים ומכבידים.

ההבנה שמובילה אותנו היא שמערכת חינוך נמדדת לא רק בהישגים לימודיים, אלא גם – ואולי בעיקר – ביכולת שלה להעניק חוסן. אם יש דבר אחד שלמדנו על עצמנו כמערכת בשנתיים האחרונות, הוא שהמערכת חייבת להיות גם טיפולית במידה רבה. תלמידים, משפחות וגם אנשי חינוך מתמודדים עם מצוקות רגשיות ונפשיות כבדות. זו מציאות המחייבת קשב, אחריות והשקעת משאבים".

עד כמה מערכת החינוך בעיר משקיעה בהיבטי חדשנות וטכנולוגיה?

"כשמדברים על חדשנות, נוהרים מיד לעולם הטכנולוגי: דיגיטל, מסכים, טאבלטים ובינה מלאכותית. אבל בעיניי, חדשנות חינוכית איננה רק טכנולוגיה. היא בוודאי לא מסתכמת באייפדים או בכלי  AI. חדשנות חינוכית היא קודם כול תפיסה הוליסטית.

חדשנות חינוכית היא היכולת ליזום דרכים חדשות שבהן ילדים ירגישו שייכים, נראים ומאושרים. זו חדשנות חברתית שמונעת בדידות. זו תפיסה שלוקחת אחריות לא רק על מה שקורה בכיתה, אלא גם על מה שקורה במרחב הציבורי ובחיים עצמם. האם אני אחראי לכך שילד לא מוזמן למסיבת כיתה ביום שישי בערב? האם אני אחראי למה שקורה בשעות הערב, כשילדים משוטטים לבד? האם אני אחראי לכך שלילד אין עם מי להיות ביום העצמאות? בעיניי, אלו בדיוק שאלות של חדשנות חינוכית.

החלום שלי הוא שכל מערך הטיפול והחינוך בעיר יהיה נוכח בתוך בתי הספר. שגם אנחנו, אנשי המטה, נהיה שם. שהמשרדים שלנו לא יהיו מנותקים מהשטח, אלא יפעלו מתוך בתי הספר עצמם.

אני מאמין שכשעובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מדריכי נוער ואנשי חינוך יושבים בתוך בתי הספר, כובד המשקל עובר למקום הנכון. אנחנו רואים בעיניים, מבינים בזמן אמת ומגיבים אחרת. החינוך והטיפול אינם מתקיימים בדוחות ובישיבות מרוחקות, אלא במפגש היומיומי עם ילדים, צוותים ומציאות חיה. שם, בעיניי, צריך להיות מרכז הכובד.

בצד זאת, החדשנות הטכנולוגית בהחלט נוכחת ומתחילה כבר בגיל הרך. השקנו פיילוט ייחודי בשלושה גני ילדים, מהראשונים בארץ, בשיתוף חברת Koru AI הכולתת מאמן התפתחותי חכם המבוסס על בינה מלאכותית, שמפתח מיומנויות מוטוריות וקוגניטיביות באמצעות משחקים אינטראקטיביים, בהתאמה אישית לקצב ההתקדמות של כל ילד וילדה. במקביל, אנו בונים תוכניות ייחודיות לגני הילדים בתחומי האמנות, הטבע, המדע והבריאות, ומשלבים למידה מותאמת אישית מבוססת AI בכל בתי הספר.

בכל אלה, בעיניי, טמונה חדשנות חינוכית אמיתית".

שנת 2026 כבר כאן. מהם היעדים של מערכת החינוך העירונית לשנה זו?

"2026 הוכרזה על ידי ראש העיר, ליזי דלריצ'ה, כשנת גני הילדים. אנחנו משקיעים השנה משאבים רבים בטיפוח ובפיתוח הגנים, מתוך תפיסה ברורה שזה המקום שבו החינוך מתחיל ושבו נכון להשקיע בעומק וברצינות. במקביל, אנחנו לקראת הקמה של קמפוס חינוכי יוצא דופן, שעתיד להוות מגדלור חינוכי ולשקף כיצד סביבת למידה חדשנית ואחרת יכולה וצריכה להיראות. הקמפוס צפוי להתאכלס כבר בשנה הבאה.

בנוסף, ביצענו ארגון מחדש במחלקת הנוער, מתוך רצון לחזק את החיבור בין החינוך הבלתי פורמלי לחינוך הפורמלי, וליצור רצף חינוכי שלם ומשמעותי יותר עבור הילדים והנוער. מעל לכל, נמשיך לדבוק בעיקרון שמנחה אותנו לאורך הדרך כולה – לראות כל ילד.

אני מאמין שמערכת חינוך איכותית נבחנת גם ביכולתה לטפח, לשמר ולחזק את כוחות ההוראה. זו משימה מתמשכת, והיא תנאי הכרחי להמשך הובלה חינוכית משמעותית".

מהו טיב מערכת היחסים שלך עם ראש העיר?

"משהו שלא רבים יודעים עליי הוא שבמהלך הקריירה שלי הייתי רגיל לעזוב תפקיד כל שלוש, ארבע או חמש שנים. כמעט אף אחד לא מבין איך אני כבר כעשר שנים באותו תפקיד. האמת היא שאני מאוד אוהב את העבודה שלי, ובאופן מיוחד את העבודה המשותפת עם ראש העיר ליזי דלריצ'ה. היא מאפשרת לי לפעול על פי הערכים שמנחים אותי, מעניקה לי אוטונומיה מלאה, ויש בינינו יחסי אמון גבוהים ודיאלוג מקצועי רציף. הקשר הזה מאתגר אותי, מפרה אותי, ומאפשר לי להמציא את עצמי מחדש שוב ושוב.

איזה מסר היית רוצה להעביר להורי התלמידות והתלמידים בעיר?

"התקופה הזו מאתגרת את כולנו, ואני לא משלה את עצמי שהימים שעוד לפנינו יהיו פשוטים יותר. אבל אני מבקש להזכיר דבר אחד בסיסי: אין איש חינוך שקם בבוקר כדי לפגוע בילד. אני לא מכיר אף אחד כזה. גם כשיש אי־הסכמות, אי־הבנות או מחלוקות, המטרה שלנו משותפת והיא טובת הילד.

לכן אני אומר להורים: תעצימו את אנשי ההוראה. תנו להם גב. מורים הם בני אדם, והם זקוקים למילה טובה כדי לצמוח. גננות הן נשים המגיעות בכל בוקר עם שיר בלב, ועבודתן קשה ומורכבת, אך החשיבות שלה רבה ואין לה תחליף. אל תנסו לייצר לילדים שלנו עולם סטרילי, נטול קושי. דווקא ההתמודדות עם תסכול, מורכבות ואתגר היא זו שבונה את החוסן שהם כל כך זקוקים לו בחייהם הבוגרים.

שותפות אמיתית בינינו, המבוגרים, היא המתנה הגדולה ביותר שנוכל להעניק לילדים שלנו. ולכן אני אומר לעצמי כל יום, ומציע גם לכם לומר: תגידו למורה של הילד שלכם שהוא/היא הם המורים הכי טובים שיש, גם אם הם לא. כי זה מה שאנו רוצים שאלו יגידו לילדים שלנו".