מרים פרץ ששכלה את שני בניה הגיעה לגבעת שמואל

מרים סקרה את חייהם של בניה וספרה עליהם כאוהבי אדם, אנשים עם נתינה יוצאת דופן ואוהבי עם ישראל וארץ ישראל ברמ"ח אבריהם. מהמקום הכי נמוך וכואב, בחרה מרים לתאר את הצורך באחיזה בחיים. "המסר שלי דומה למה שעשה אוריאל כשעלה לכיתה א'. בגלל שהיה קטן היה לו קושי לעלות את מדרגת האוטובוס ואז הוא אמר: 'אימא אני יכול'. את אותו משפט הוא אמר כשרצה להתקבל לסיירת גולני ולא רצו לקבלו בגלל היותו קטן וגם שם הוא  אמר 'אני יכול'. המסר הוא שהכול בראש. אמנם לקחו לי את הבנים אבל את הרוח לא יכולים לקחת". מרים הסבירה בהרצאתה, שאדם הוא תבנית נוף ילדותו. "נוף ילדותם של ילדי היה ים ומדבר. אלו שני דברים שמנהיג צריך: הים מסמל איפוק ושליטה עצמית ומדבר מסמל את היכולת להיות לבד ולשאול את עצמך שאלות".
מרים הוסיפה, שמנהיג לא נהיה ככה בצבא אלא מילדות. היא תיארה את הכמיהה לירושלים שהיה חזק עוד אצל אביה במרוקו. "כשאלירז התחתן ושבר את הכוס הוא אמר אם אשכחך אוריאל ועוד שמות של חיילים שנפלו כי אלה ירושלים עבורו". מניסיונה האישי אמרה שחשוב מאד לנצל את ההווה, את הרגע:  "תנצלו את הרגע, תנשקו את הילדים. יש אנשים שמתים שיקראו להם אימא – אז אם יש לכם ילדים שקוראים לכם אימא זו מתנה" החיים הם מתנה. והכל עניין של הסתכלות אם אני רוצה לראות – שחור או לראות אור וטוב. אל תחכו ל'אחרי מות קדושים'. רק כשחיילים מתים אומרים עליהם את הדברים הטובים. אז תגידו מילה טובה, תעודדו כשאנשים חיים".

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז