22 שנים לרצח יצחק רבין

שבתרבות של מתנ”ס גבעת שמואל עסקה בדמותו של יצחק רבין, ראש הממשלה, שנרצח בדיוק לפני 22 שנה. בשעות הבוקר, שעות לפני הכינוס המרכזי בכיכר רבין בתל אביב, הגיע בנו יובל לאולם התרבות בגבעה כשהעיתונאי יואב לימור מראיין אותו. “נוצר הרושם שיצחק רבין קם בבוקר וחשב רק על איך לפנות מתנחלים, איך להרוג עוד יהודים, איך להביא עוד טרוריסטים. אני לא יכול לעמוד ולשתוק מול המשך התהליך הזה. יש פה גם תהליך של דה-לגיטימציה, בניית תשתית של שכתוב היסטוריה – ‘בעצם הוא לא היה’, ו’פה הוא לא היה’, ו’הוא בכלל היה רוצח’ – וזה לא נכון”.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

האם ראש הממשלה פועל למיתון ההסתה בחברה בישראל ומנסה להנמיך את אש הלהבות, נשאל יובל רבין, והשיב: “חד משמעית נתניהו כאוטוריטה כמעט אבסולוטית בתנועת הליכוד יכול לעצור או בהחלט למתן את התהליכים האלה, בטח את תהליכי החקיקה. זה בדיוק מה שקראתי לו לעשות”. בהמשך נשאל על פרשית חשבון הדולרים שהחזיקה אימו לאה ועל החלטת אביו להתפטר מראשות הממשלה ב-1977. הדבר הראשון שהיה לנגד עיניו היה לא להגיע למצב שראש ממשלה בישראל נחקר ועומד למשפט – להשאיר את המשרה הזו נקייה. כל השאר לא חשוב… הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו. הוא ידע שאפשר לקחת עו”ד מהשורה הראשונה ולהתגונן משפטית ולבדוק תקדימים… אבל הוא נשא בתוצאות. היום לצערנו עברנו כברת דרך לא פשוטה של ראש ממשלה ונשיא ושרים וחברי כנסת שנחקרו, נשפטו והורשעו וישבו  – וכנראה הנורמה היום היא קצת שונה”.
הציבור הלך ימינה, אביך נרצח, איך אתה מחליט שהעם תומך בהחלטה לשלום ולפשרה”, שאל יואב לימור את יובל רבין וזה השיבו:  “אני מאמין שתחת התוכנית הערבית המתוקנת נתניהו יקבל תמיכה מאסיבית. אני חושב שיש מחיר ולקחת סיכונים לכיוונים לא פשוטים. לצערנו הוא עוד לא שם. תקיעה במקום לא משרתת את הביטחון. אי אפשר לחזור אחורה. צריך להתקדם אל מול הסיכונים שבחלקם הגדול היו בתשתית הסכם אוסלו בשנות ה-90. רבין הוביל מדיניות להרחיק מגבולות שלנו את הסיכונים והיום הכול שונה ויכול היה להיות אחרת”.

בהמשך שוחח יואב לימור עם ראש היחידה לאבטחת אישים המיתולוגי של השב”כ לשעבר שבזמן רצח רבין היה בשליחות בדרום אמריקה. לדבריו, עם ניסיון עבודה עם שמונה ראשי ממשלה, “רבין היה בולט כצבר, הרגיש טוב עם המאבטחים והתייחס אליהם אישית. כשלאה לא הייתה בבית, הוא ירד למאבטחים בימי שישי וראה איתם סרטי מערבונים בדירה שמתחתיו. רבין העדיף בסיורים לנסוע עם החבורה הצבאית  ברכב הלא מאובטח. הוא פנה לראש השרות שיסייע להוריד את היחידה שלא לנסוע ברכב נפרד. רבין היה חייל ממושמע. הוא עשה מה שהמאבטחים אמרו. הוא היה אנושי והכיר את כל  המאבטחים באופן אישי”.

לשאלה איך אפשר להסביר את הכשל של הרצח אחרי 22 שנה, השיב הר נוי, ש”היחידה הייתה שחצנית. נפלנו בחטא היהירות. התפישה שאני הכי טוב בעולם ואין לנו מה ללמוד. תנאי נוסף שהקשה היה חוסר יכולת ליחידה ואדם לשנות קונספט. נדרש היה כשנה וחצי קודם כבר לקרוא את המפה החדשה. אדם לבד מתקשה לשנות קונספט. צריך מסביב שיאירו את הצורך בשינוי. מאז הקמתה  בשב”כ ב-58 התייחסו אל היחידה כיחידת ליווי ‘נערינו הטובים’ ולא כגוף מקצועי נדרש. בסיס הכישלון היה חוסר היכולת לרענן ולשנות קונספט ופרדיגמה”.
את האירוע חתם יורם דורי, תושב גבעת שמואל, דובר מפלגת העבודה לשעבר וחברו של יצחק רבין. דורי נזכר באחת מישיבות לשכה של מפלגת העבודה, “כשאז נכנס המזכיר הצבאי והעביר לי פתק שאמסור לרבין. רבין פותח את הפתק ומסתכל ופניו מסמיקות מזעם. מספר פעמים מסתכל בפתק ומניח בזעם על השולחן. מאוחר יותר התברר שלרבין נמסר ש-3 חיילים נהרגו בלבנון. רבין היה רגיש לכל אדם. לקיחת אחריות, הקשר האישי והמחויבות שלו הייתה יוצאת דופן”.