"יום כיפור – היום שבו כולנו הכי דומים"

יום כיפור, יותר מכל מועד אחר בלוח השנה שלנו, מזמין אותי לעצור, לקחת אוויר, להניח בצד את הישיבות, את המסכים, את המיילים ולהקשיב פנימה. זהו יום של שקט חיצוני שמאפשר שיחה פנימית, עם עצמי, עם בעלי, עם המשפחה שלי וגם עם המקום שממנו אני פועלת כראש העיר.

ברמה האישית, יום כיפור עבורי הוא רגע נדיר שבו אפשר באמת להביט אחורה על השנה שחלפה. לשאול את עצמי על המילים שאמרתי, על המעשים שעשיתי, על המקומות שבהם הצלחתי לשפר את איכות החיים שלנו ולעזור, וגם על המקומות שבהם הייתי יכולה להיות טובה יותר. זהו יום שבו אני מזכירה לעצמי שהמטרה האמיתית היא ההשתדלות, הרצון להשתפר, לעשות עוד קצת טוב.

ברמה המקצועית, כראש עיר, יום כיפור מזכיר לי עד כמה גדולה האחריות המוטלת עליי ועל חבריי לעשייה הציבורית. אנחנו שליחי ציבור ובסופו של דבר נמדדים לא רק בתוצאות אלא גם בדרך שבה אנחנו בוחרים לפעול: האם ידענו לגלות חמלה? האם ידענו לשים את טובת התושבים לפני הכול? האם היינו הוגנים והקשבנו גם לקולות החלשים יותר? זהו חשבון נפש שאני משתדלת לעשות בכל יום, אבל ביום כיפור הוא מקבל עוצמה אחרת.

וברמה הלאומית נדמה שיום כיפור הוא אולי היום שבו כולנו הכי דומים. אין הבדלים בין דתיים לחילונים, בין צעירים לזקנים. הרחובות מתרוקנים ממכוניות ומתמלאים בילדים על אופניים. משהו טהור מתרחש כאן: תחושת ביחד שמזכירה לנו שחרף כל המחלוקות והמריבות, אנחנו עם אחד, שמבקש לחיות כאן יחד בכבוד ובשלום.

קריית אונו היא עיר מגוונת וצבעונית. יש כאן מגוון של קהילות, תרבויות, דעות ואמונות ובכל זאת כולנו חולקים את אותם רחובות, את אותם גני ילדים, את אותם פארקים. יום כיפור מזכיר לנו את האחריות הכבדה שלנו לשמור על המרקם העדין הזה, להמשיך להיות עיר של סולידריות, של חמלה ושל כבוד הדדי.

מי ייתן ונדע לקחת את השקט והחשבון הנפשי של היום הזה ולהמשיך איתנו הלאה אל הימים העמוסים, אל החיים השגרתיים, אל תוך כל מפגש עם אדם אחר.

ובתוך כל זה, אסור ואי אפשר להתעלם מהכאב הגדול של כולנו, החטופים שעדיין מוחזקים בשבי. אני מתפללת שנזכה לראותם חוזרים אל בתיהם ואל משפחותיהם. עכשיו.

ושנזכה כולנו לימים של נחמה.

אני מאחלת לכולם צום קל וחתימה טובה.