לא מפסיקה לרוץ: פרופ' יעל שמש על טבעונות, מרתונים והצבת מטרות

מתעצלים לקום מהספה ולעזוב את החדר הממוזג בעיצומו של הקיץ? "אונו ניוז" מציגה בפניכם סיפור מעורר השראה על אישה מיוחדת במינה, כזו שבהחלט עשויה להחדיר מכם מוטיביציה להתחיל ולהזיז את עצמכם.

הכירו את פרופ' יעל שמש (63), תושבת קריית אונו בהווה וגני תקווה בעבר, פרופ' לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ומרצה מזה כשלושה עשורים, תפקיד מאתגר ומלא משמעות הכולל, בין היתר, הוראה והנחיה של סטודנטים, לצד עיסוק מתמיד במחקר.

יעל נחשבת לדמות מעורבת בעידוד לאורח חיים טבעוני. היא מתנדבת בפרויקט 'אתגר 22' של עמותת 'אנימלס' למען זכויות בעלי חיים. במסגרת זו היא מלווה כטבעונית ותיקה (מזה 32 שנים) לטבעונים המצויים בתחילת דרכם הזקוקים לאצבע מכוונת והדרכה. בנוסף, היא בעלת בלוג ודף פייסבוק הנושאים שניהם את השם 'טבעונית למרחקים ארוכים' ונחשבת לפעילה בנושא ברשתות החברתיות.

"האמת היא שהפכתי לטבעונית מסיבה מוסרית. בתור צמחונית מילדות, כמעט מהיום שאני זוכרת את עצמי, הייתי בטוחה שאני לא פוגעת בבעלי חיים. לפני 32 שנים אותה קונספציה קרסה. זה היה אחרי שקראתי מאמר על תעשיית המזון מן החי, בדגש על תעשיות הביצים והחלב. נחרדתי לגלות את היקף הפגיעה שמסתתרת מהעין של כולנו. למשל, לא ידעתי שבלולי הסוללה, משם מגיעות כמעט כל הביצים בארץ, השטח המוקצב לתרנגולת הוא כגודלהּ, ולעיתים אפילו פחות מכך, כך שהתרנגולת לא יכולה לפרוש את כנפיה ולזוז ממקומה ונשלל ממנה כל היבט של התנהגות טבעית. בנוסף, לא ידעתי שבעקבות השבחה גנטית של הפרות, הפרה היום מספקת חלב עד פי עשרה ממה שסיפקה הפרה בעבר, דבר שמעמיס מאוד על הגוף שלה ומביא לדלקות עטינים קשות. מובן שלא ידעתי שמפרידים את העגלים מהאימהות שלהם מיד לאחר ההמלטה והם לא זוכים לינוק את החלב שגוף הפרה ייצר בעבורם. אותו מאמר הפך אותי בסופו של יום לטבעונית".

תסבירי.

"בדיעבד, התברר לי שיש בונוסים רציניים מאוד במעבר לתזונה טבעונית. בונוס בריאותי, יחד עם בונוס סביבתי – שמירה על כדור הארץ שלנו. בנוגע לבונוס הבריאותי, בבלוג שלי ראיינתי ראיינתי רצי אולטרה אלופים טבעוניים – אריאל רוזנפלד ועדן פז – שסיפרו כיצד הטבעונות שיפרה את הביצועים שלהם ואת יכולת ההתאוששות מאימונים מפרכים. אבל מבחינתי, וגם מבחינתם, ההיבט המוסרי הוא הסיבה המרכזית למהלך הזה".

על קו הזינוק

לפני קצת יותר מעשור החל פרק חדש בחייה של יעל. הפעם היה זה כשהכירה את עולם הריצה, אי שם ב-2011.

בשיחה עימה היא מספרת כי הכול התחיל מסדנה בה השתתפה בשם 'קוד המנצח', בה אחת מהמשימות אליהן נדרשה כללה הגדרת מטרות לשנה הקרובה. "החלטתי שם שאני מעוניינת להציב לעצמי מטרה מתחום הספורט. הצעד הראשון היה למדוד את מהירות ההליכה שלי. יצאתי עם מכשיר מגושם בכדי לעשות זאת. הצג הראה אז מהירות של 7.4 קמ"ש. הגעתי למסקנה שבלי להוסיף מעט ריצה לא ממש אוכל להתקדם. אז באותה הפעם הוספתי 6 דקות של ריצה. משם זה רק הלך והתקדם. מהר מאוד הגעתי ל-3.5 קילומטרים והייתי בהיי מטורף. 8 חודשים אחרי זה כבר רצתי את המרתון הראשון שלי, מרתון תל-אביב, בדרך ל-18 מרתונים ואולטרה מרתונים (מרחקים גבוהים יותר מ-42.2 קילומטר). מאז הריצה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. גם במרוץ קריית אונו האחרון זכיתי להשתתף ולזכות במקום ה-2 בקטגורית גיל 60 פלוס. זה היה בהחלט מרגש".

יעל לוקחת חלק בקבוצת "רצי קריית אונו". היא מתאמנת 5 פעמים בשבוע, ובימים אלה מתחילה בסדרת אימונים לקראת מרתון ולנסיה בספרד שיתקיים בדצמבר הקרוב. "אני רצה בבקרים, קמה מאוד מוקדם. בסביבות 04:30-04:45 ומשם מתחילה את היום שלי".

לדבריה: "הריצה הוסיפה לי משהו חדש ומרענן לחיים. היא מלהיבה אותי, תורמת לסיבולת לב ריאה ונותנת לי הרבה מאוד דרייב לחיי היום-היום. הקבוצה עצמה היא מקום נהדר לפגוש אנשים ולהתחבר אליהם תוך כדי הריצה".

לשאלה איפה היא רואה את עצמה בעתיד? היא משיבה בנחרצות: "מאחלת לעצמי הרבה בריאות, בתקווה שאוכל להמשיך לרוץ עד גיל 100".