שוברת לבבות קטנה: זוכרים את גאיה חליפה ז"ל

גאיה חליפה ז"ל, ילידה ותושבת קריית אונו, לא הספיקה לחגוג יום הולדת 24. כחודש בלבד לפני יום ההולדת, היא מצאה את מותה הטראגי בשטח מסיבת 'הנובה'. אירוע שהיה אמור לסמן את חגיגת החיים והחופש, הסתיים בטרגדיה עצומה ובאובדן נורא.

"אונו ניוז" חוזרת אחורה בזמן וגאה להאיר בזרקור על סיפור חייה של גאיה, באמצעות ראיון מטלטל עם אימה סיגל, המשמשת במקביל גם כיושבת ראש פורום משפחות שכולות בקריית אונו.

"גאיה הייתה ילדה של בית. היו לה מספר מצומצם של חברות קרובות איתן שמרה על קשרים הדוקים. במהלך השירות הצבאי היא נחשפה לעולם, ובמובן מסוים החלה לצאת מתוך 'הבועה' שלה. אחרי הצבא היא יצאה לטיול הגדול יחד עם רומי גונן, שהייתה אחת מהחברות הכי טובות שלה. היא עבדה כבודקת במתחם הקורונה בנתב"ג, ובהמשך בילתה יחד עם רומי 9 חודשים בדרום אמריקה, שם גילו את עולם המסיבות והמוסיקה".

כמה ימים לאחר שמחת תורה, היא הייתה אמורה להתחיל לימודי מנהל עסקים בקריה האקדמית אונו, אבל לצערנו זה כאמור לא קרה".

"הראש הבין מהתחלה – אבל הלב סירב לקבל"

בראיון גלוי ומטלטל חוזרת סיגל אל הרגעים הטראומטיים של בוקר 'השבת השחורה' בשבעה באוקטובר 2023, כשהיא מתארת באופן מצמרר את השתלשלות האירועים, במה שיתברר בהמשך כרגעיה האחרונים של גאיה.

"היינו כולנו יחד ערב קודם בשישה באוקטובר עד אחת בלילה. אני זוכרת את גאיה עולה לחדר להתארגן לקראת המסיבה. כעבור שעתיים, בסביבות שלוש לפנות בוקר, גאיה אספה את רומי ברכב שלה, ויחד הן נסעו יחד דרומה לכיוון המסיבה והגיעו קרוב לחמש בבוקר. בדיעבד, גאיה לא 'הספיקה ליהנות'.

למעשה, עד עשר בבוקר גאיה ורומי הצליחו להימלט מהמחבלים. הן רצו לכיוון מזרח (נחל גרר) והתחבאו בתוך השיחים. גאיה הכירה את בן שמעוני ז"ל, איתו עבדה כמה חודשים לפני במסעדה. ברגע שהבין מה קורה, הוא שלח לה הודעה ועדכן שהוא מגיע. גאיה אמרה לו שלא יעשה את זה, כי היא שומעת יריות, אבל בן החליט בכל זאת לנסוע חזרה לשטח המסיבה. הוא הספיק בסוף לאסוף אותה ואת רומי. הם הספיקו לנסוע עוד 12 דקות בשטח, אבל כשעלו על כביש 232, ממש בצומת עלומים, נתקלו בחוליית מחבלים. גאיה ובן נרצחו במקום. רומי נורתה ונפצעה ביד (נחטפה לשטח רצועת עזה והוחזרה כעבור 471 ימים), ולצידה נפצע גם אופיר (בהמשך מת מפצעיו בבית החולים בעזה וגופתו הוחזרה ארצה במסגרת עסקה).

סיגל מתארת את שיחת הטלפון האחרונה עם גאיה. "איך שהיא עלתה על הרכב של בן, היא התקשרה לאבא שלה. היא ביקשה ממנו שיגיע לאשדוד לאסוף אותה. ב-10:12 דקות כשהוא כבר בדרך אליה, הוא מקבל ממנה שיחת טלפון. הוא בקושי הספיק ללחוץ על מענה וכבר שמע אותה צועקת שיורים בה. הוא ממש הספיק לשמוע את הנשימות האחרונות שלה, עד שהקו נותק".

בהמשך אותה שבת ארורה, ולמרות שכל הסימנים העידו כי גאיה כבר אינה בין החיים, קיוו במשפחתה לנס. "נסענו בבהלה לבית החולים סורוקה, בתקווה שאולי נמצא אותה שם. היינו שם במשך שעות ארוכות, עד שבלילה הבנו שהשם שלה לא נמצא ברשומות. באותם רגעים, הראש מתחיל להבין שזה נגמר, אבל הלב פשוט מסרב לקבל".

למעלה משנתיים חלפו כאמור מאז אותה פרידה קשה מנשוא, אולם סיגל, אבי, האחים, המשפחה והחברים, ממשיכים לעשות את הכל בכדי להנציח את זכרה של גאיה.

אחת המחוות המיוחדות לזכרה הינה 'האביב של גאיה' – יריד המתקיים בספריה העירונית בקריית אונו בסמוך לחג השבועות, ומסמל את כל האהבות של גאיה בחייה. "הרעיון היה לקחת דברים מרכזיים בחייה של גאיה ולהנכיח אותם ביריד", מספרת סיגל. "היא הייתה חובשת קרבית בדובדבן, אז החלטנו להביא ניידת להתרמת דם, באמצעותה הצלחנו להתרים כמות מרשימה של דם. הקמנו פינת אימוץ, כחלק מהאהבה של גאיה לבעלי החיים. גאיה הייתה אופה בחסד עליון, וכך יצרנו שיתוף פעולה עם רשת 'מימי ונונו' שהנציחו אותה באמצעות עוגת השמרים המפורסמת שלה. וזה רק חלק מעוד הרבה פעילויות שיש ביריד".

מפעל הנצחה נוסף לזכרה של גאיה נחנך השבוע במעמד טקס הסרת הלוט במרכז המוסיקה העירוני בקריית אונו, שמעתה ייקרא על שמה של גאיה. "גאיה אהבה מאוד מוסיקה. כמה חודשים בודדים לפני שנפלה היא ביקשה אישור לקעקע על גופה איור של גרמופון עם לב פועם. היא הספיקה לעשות את הקעקוע, ובאופן אירוני, הלב שלה אכן נדם בפסטיבל המוסיקה".

לשאלה, מה חשוב לה שיזכרו מגאיה, משיבה סיגל: "השאיפה שלי בחיים הללו היא לקחת את האור של גאיה, כך שישמש כסמן שימשיך להאיר לנו את הדרך. "גאיה אהבה את האדם, וכך אנחנו כמשפחה רוצים שנזכרו אותה. אם יש מסר אחד שחשוב לנו להעביר באמצעות ההנצחה שלה, הוא כמה חשוב שנזכור להיות ביחד – דתיים, חילוניים, שמאל, ימין. כולנו חיים במדינה הזאת, ואחים אנחנו. בסוף, אין לנו מקום אחר ללכת אליו. גאיה הייתה מלאך עלי אדמות – בחייה ובמותה. המשפט שהכי משקף אותה הוא גם זה שחרטנו על גבי המצבה שלה – 'אור על פניה נח – רואים שהיא באה מאהבה".