"החיים שלי שווים יותר מכלב" – האמן שלומי ישראל נזרק לרחוב

סיפורו של שלומי ישראל, יכול להיות תסריט לכל סרט הוליוודי, עתיר דרמות ומשברים. כאן לא מדובר בסרט אותו הולכים לראות בקולנוע אלא מציאות חיים, כמעט בלתי אפשרית של ילד שנולד לאבא אלכוהליסט שספג בכל שנות ילדותו אלימות והשפלות קשות מנשוא. שלומי הוא אמן בחסד עליון, צייר מחונן שמבטא את היצירות שלו על קירות במרחבים ציבוריים ועל בדי קנבס.
שלומי, תושב קריית אונו מאז ילדותו, בשנה האחרונה חלה הרעה במצבו הכלכלי והרגשי והגיע לפת לחם. מאז מותו של אביו קיבל עליו את חובותיו בסך 400 אלף שח. לפני כשנה בעקבות ניסיון אובדני, נקבעו לו 100 אחוזי נכות זמניים. ומאז מקבל קצבה של 2600 שח מביטוח לאומי, לפני מספר ימים התבקש לעזוב את דירת החדר בה גר לאחרונה. אחרי שנים שגר ברחוב כהומלס. ובקרוב יחזור לרחוב.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

לאחרונה פרסם בפייסבוק פוסט על תלונות קשות כנגד אגף הרווחה וראש העיר ישראל גל – "אני כותב לכם מהלב כמו שתמיד כתבתי בלי להתבייש ובלי להסתיר..אני מתחנן אליכם..אני בן אדם !!! לא חיה..הורדתם אותי לברכיים אני לא חיה..הגעתי לרווחה בקרית אונו להתחנן לאוכל ושאין לי בגדים…..כל החיים אני עם לב טוב ורגיש וחי בעוני מחפיר ולפעמים ברחוב,רוב הציורים שאתם רואים ונהנים עשיתי בהתנדבויות למי שאין לו..אני כבר לא מרגיש בן אדם..ברווחה כשהתלוננתי שהאוכל שמחלקים הוא פג תוקף הם אמרו לי שזה בסדר ואפשר לאכול ושה"פג תוקף" ….זה מה שאדם אוכל? קופסת שימורים של אפונה? אני בן אדם אתם מבינים ואתם מתנהגים אליי כמו חיה אפילו לחתולים משאירים אוכל ומים ..תתביישו לכם תתביישו ..בערב חג ראש השנה רשמתי הודעה לראש העיר שאני לבד ורעב ושאני צריך עזרה והוא רשם לי לדבר איתו אחרי החג למרות שחודשים אני מגיע ללשכה ומנסה לתאם פגישה צירפתי גם את צילום המסך של התשובה שלו..ארץ שאוכלת את יושביה..ברווחה בקריית אונו יושבים חיות אדם אמיתיות ..ידעתם שחשבתי על מוות שוב..שוב לנסות להתאבד כי אני מאבד צלם אנוש?? שילמתי מיסים כל חיי ושירתי בצבא..אפילו בשנים שגרתי ברחוב ביטוח לאומי דרש ממני כסף..ועכשיו כשאני באמת חסר כל ופושט יד בקריית אונו משפילים אותי עד עפר..תתביישו לכם אין לאף אחד שם זכות קיום…צירפתי גם חלק מהדוח של הפסיכאטרית כי אני חושב שהגיע הזמן שכולכם תכירו אותי".

רבים בקריית אונו מכירים את הציורים של שלומי על קירות,ארונות חברת חשמל ובגינות ציבוריות. מעטים מאוד מכירים את סיפור חייו הטראומטי. מסלול חייו רצוף טראגיות אישיות ומשפחתיות.
שלומי מספר על ילדות קשה מאוד, רצופה אירועי אלימות בצילו של אבא אלכוהוליסט לצד אחיו ואמו. הייתי שק החבטות של אבא שלי, כאח גדול הייתי המגן של האחים הקטנים שלי. אבא היה חוזר בלילה שיכור ואלים מאוד, הייתי סופג השפלות וקללות על בסיס יומי, היה מכבה על סיגריות. כילד הייתי הולך לבית ספר עם חולצות גולף ארוכות להסתיר את הכתפיים והצוואר, היו קוראים לי 'שלומי אלגנט', אף אחד לא ידע כי מתחת לחולצה הארוכה היו סימני ההתעללות של הלילה הקודם.

הילדים היו מאוד אכזריים אלי. אבא היה חוזר בלילה ומוציא עלי את כל התסכולים שלו. כדי להעניש אותי היה קושר אותי לאסלה, ובלילה אני יישן בתוך השירותים, ככה במשך כמה שנים, כמעט כל ערב, היה נועל אותי בתא השירותים, החברים הכי טובים שלי היו הלטאות על הקיר. בבוקר הייתי קם והולך לבית ספר אחרי לילה שלם בשירותים. ככה מכיתה א' עד דיל הבר מצווה ככה הוא היה מעניש אותי נועל אולי כל הלילה בשירותים. היום קשה להבין את עוצמת ההתעללות, אבל זה היה חלק מילדותי לצד אלימות קשה והשפלות".

ציוריו של שלומי מלאים באופטימיות עם צבעים חזקים ומשדרים אנרגיית חיים חזקה. על קירות בביתו, ציורים מדהימים ביופיים, לצד סקיצות על בדי קנבס. מאז שפרסם את הפוסט בפייסבוק זוכה שלומי לגלים של אהבה ותמיכה, כל זה לצד תמיכה ועזרה שותפת של תושבים מקריית אונו אשר דואגים לספק לו אוכל ובגדים במשך השנה.

"אני לא מבקש טובות, הגעתי למצב קשה ואני רוצה להתפרנס בכבוד. בגלל שאני מקבל קצבה מהמדינה אני לא יכול להרוויח מעל 4500 שח אחרת נפגעת הקצבה החודשית. מצד שני הקצבה הזאת נותנת לי ביטחון כלכלי. לשלם שכירות ומיסים".
שלומי, הקשור מאוד לעיר ילדותו, קריית אונו, היה רוצה לעבוד בה כצייר קירות. "אני רוצה להביא את האומנות שלי ולהתפרנס בכבוד. רשויות אחרות היו שוכרות אותי לצייר על קירות ציבוריים, בקריית אונו בעבר ציירתי הרבה וקישטתי את העיר במקום שיהיו גושי בטון. מאז כניסתו של ישראל גל, החליטו להפסיק להשקיע במרחב הציבורי ולקשט את העיר בציורים. אני מתחנן לקבל עבודה בעירייה, כצייר קירות. אני יכול לעשות כל עבודה.
המצוקה הגדולה שלומי הביאה אותו לנסות לסיים את חייו לפני כשנה. "קמתי בבוקר והכל היה שחור, אין לי תקווה, התחלתי ללמוד באינטרנט איך להתאבד, חיברתי צינור שפלט גזים רעילים ואיבדתי את ההכרה. הגעתי לאשפוז פסיכאטרי. ורוצים שאני אגיד שאני משוגע, אני נורמלי לגמרי. רק נמצא במצוקה גדולה. אני אדם רגיל לגמרי".
תגובת האגף לשירותים חברתיים – עיריית קריית אונו: הדברים שהועלו על ידי שלומי אינם מדויקים בלשון המעטה. כפי שידוע, מטעמי צנעת הפרט ומחויבות שלנו, עובדי האגף לשירותים חברתיים ועפ"י חובתנו [על פי חוק ] לחסיון, הרי שללא וויתור סודיות של אדם המוכר לנו, איננו יכולים למסור מידע בעניין כל פונה המוכר לנו וכך גם במקרה זה .

אולם, חשוב לדעת, כי עובדי הרווחה, הפועלים על פי חוק ועל פי תקנות משרד הרווחה, מסייעים ללא לאות למען מאות רבות של משפחות מידי שנה. עיקר עבודת העובדים הסוציאליים הינה לסייע לאנשים ולהוביל אותם לעשות שינוי בחייהם ולהביא אותם לידי שיפור בתפקוד  בתחומי החיים השונים- משפחתי, זוגי, כלכלי, אישי ועוד.
כאשר פונה אלינו אדם המבקש עזרה- נדרש שיתוף פעולה איתו, על מנת להניע ולהוביל אותו לשינוי. לעיתים, אנו נפגשים עם אנשים, לרוב עם קשיים נפשיים מורכבים, שאינם פועלים לשינוי ואינם משתפים פעולה באופן פרודוקטיבי ויעיל למען עצמם ולעיתים בכלל מסרבים לקשר בסיסי עם עובד סוציאלי. באופן כזה, יש לנו קושי גדול לסייע בידם. במקרים מעין אלו, המענה הנכון והמקצועי נמצא בתחום משרד הבריאות באמצעות  'סל שיקום' אשר מותאם לסייע לאנשים עם קשיים נפשיים. גם כאשר אנו לא זוכים לשיתוף פעולה, העו"ס מנסים ליצור קשר מועיל באמצעות קשר עם בני משפחה, ביקורי בית, סיוע על ידי מתנדבים, קשר טלפוני ועוד. לשמחתי, לרוב אנו מצליחים לגייס את האדם לכך ויש לנו הצלחות רבות בתחום.

אנו מזמינים את שלומי לתאם פגישה עם העובדת הסוציאלית המטפלת בו ולבחון את המשך הסיוע עבורו וכן במידת הצורך לבחון סיוע על ידי גוף רלוונטי המתאים לצרכיו.