סגן נ’ מקריית אונו עושה היסטוריה – מסיימת את קורס הטייס

ביום חמישי הקרוב, ה-28 ביוני 2018, עתיד להסתיים אחד הקורסים היוקרתיים ביותר בצה”ל – קורס הטיס. הקורס מכשיר את אנשי צוות האוויר, טייסים ונווטים , אשר אמונים על ביצוע פעולות אסטרטגיות ושומרים על הביטחון של מדינת ישראל בפעילויות אוויריות.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

בין מסיימי הקורס גם סגן נ’, בוגרת תיכון בן צבי במגמת פיזיקה ומחשבים. שהספיקה להשתחרר מהצבא לעשות תואר ראשון להיות בטיול בחו”ל ולסיים קורס טייס והיא רק בת 24.  בראיון לאתר אונו ניוז מספרת סגן נ’ – “הצופים בגני תקוה היו תקופה משמעותית עבורי, הייתי שם מכיתה ד עד יב’. שם ספגתי  ערכים רבים שעיצבו את מי שאני היום”.

במשפחה הם 3 אחים, סגן נ’ היא הצעירה. אביה בן 62 הקים מפעל וכיום יועץ חברות, אימה בת 58 עורכת דין, אחיה הגדול בן 33 מדריך צלילה ואחיה השני בן 32 ראש צוות בהיי-טק. סגן נ’ היא נווטת השמשון הראשונה שיוצאת מהקורס.

לצד בני המשפחה הגאים הוזמנו לטקס סיום קורס הטייס, ישראל גל ראש עיריית קריית אונו ביחד עם ממלא מקומו ומחזיק תיק החינוך רון מלכה.

בתחילת דרכה בצה”ל נ’ הייתה משובצת כחונכת פיזיקה ומחשבים אצל שוחרים ואחרי כמה שנים כמורה פרטית החליטה שהיא רוצה לעשות משהו בבסיס ובשטח, הוצע לה להיות מ”כית, לראשונה ששמעה על התפקיד רצתה להיות מ”כית בעובדה כמו שהיא עברה מהטירונות ולאחר מכן הציעו לה את התפקיד של מ”כית בביס”ט- בית ספר לטיסה.

במהלך שירותי כמפקדת כיתה רצתה לצאת לקורס טייס –  “נורא רציתי לצאת אבל כל פעם קיבלתי עוד מחזור של חיילים והיה לי נורא כיף עם החיילים שלי, ועבר מחזור ועוד מחזור עד שנשארה ההזדמנות האחרונה והמפקד טייסת שלי אמר לי: נ’ זה או עכשיו או אף פעם, הגשתי טפסים ופתאום מצאתי את עצמי במיונים, עושה גיבוש תוך כדי שאני משוחררת וחוזרת מטיול במזרח בשביל להתחיל את שלב המכין, תקופה מטורפת”.

נ’ מספרת שתמיד היא הסתכלה על המכינצ’יקים בהערצה, “למרות שזה שלב שכולם נראים מצ’וקמקים, אני הסתכלתי עליהם בהערצה אמיתית, אנשים אדירים.” היא מספרת שכל פעם היא דחתה את היציאה לקורס עד שהגיעה לצוק איתן, זה היה בזמן שהייתה מ”כית של קורס 174, “בזמן שאנחנו רצנו והסתתרנו בצבע אדום המפקדים שלי חזרו וסיפרו סיפורים, ולא ישנו בבית 30 יום, ואז קלטתי שאני יכולה לתת פה הרבה מעבר ושם החלטתי שאני יוצאת להיות מבצעית ולא קוראת על המלחמה מהעיתון”.

בעיניה שנת השכלה זו שנה מעולה שנותנת לך הזדמנות לעשות תואר, ולקחת אחריות על עצמך והשנה הזו מכניסה לקורס ערכים וחינוך שבשאר הקורס פחות יש זמן להתעסק בזה, זה נותן לך הזדמנות לבנות את ה”אני מאמין” שלך, בתור צוות אוויר ובתור מפקד.

היא בעד שילוב מיעוטים, היא מאמינה שצריך לשנות את השיטה ולהשקיע יותר בהתאמות, “לאנשים מאוכלוסיות מוחלשות קשה להיות פה, מבחינת הטבות הת”ש והלו”ז האינטנסיבי של הקורס זה לא מסתדר וזה קשה לי לקבל את זה, אני מאמינה שאם מישהו השקיע מעצמו והגיע אפשר להתאמץ ולעשות בשבילו את ההתאמות”.

על נשים בקורס טיס אומרת שהבעיה זה שבנות לא מגיעות ולא מאמינות שהיא יכולות, היא אומרת שגם היא לא האמינה שהיא יכולה אבל כשמחלקים את הקורס לשלבים קטנים בסוף אתה מצליח, לדעתה החוק שמחייב בנים להישאר במיונים עד הגיבוש חייב לחול גם על בנות על מנת שיותר יבואו, מכיוון שכשהן באות, הן מסיימות באותן אחוזים ואפילו יותר מבנים.

על מוסריות הלחימה של חיל האוויר מספרת שבעיניה החיל מוסרי בהחלט, לפי החינוך ולפי ההדרכה יש מחשבה מאחורי כל משימה ושיקול דעת מופעל בכל שלב.