ככה זה כשיש שניים: סיפורו של הזוג האייקוני מהבית בסביון

כמדי שנה נציין בשבת הקרובה ברחבי העולם (14.2) את "הולנטיינ'ז דיי" (Valentine's Day), הלא הוא חג האהבה הבינלאומי. עבור רבים מאיתנו זו הזדמנות להוקיר את בני ובנות הזוג שלנו. בין אם במתנה ותשורה סמלית, או במחווה רומנטית כזו או אחרת.

לרגל המאורע המיוחד, הרשו לנו הפעם להציג בפניכם את סיפורם של דני ודבורה קרן, זוג אייקוני ומרשים לכל הדעות, המתגורר ב-6 השנים האחרונות בבית בסביון מרשת "מגדלי הים התיכון". בימים בהם הסטטיסטיקה מדברת על 1 מתוך כ-3 זוגות שצפויים להתגרש במהלך חייהם, הרי שהם מצליחים לנפץ את הנתונים, כשהם שומרים על זוגיות מופלאה ואוהבת מזה קרוב ל-57 שנים.

"זוגיות היא לא דבר מובן מאליו"

המסע של דני (79) ודבורה (77) קרן הוא פסיפס ישראלי צבעוני. לאחר שנים של חיים תל-אביביים תוססים, החליטו השניים עם פרישתם לפנסיה להגשים חלום צפוני. במשך לא פחות מ-8 שנים ניהלו צימרים איכותיים במטולה, כשהם נהנים מהנוף ומהשקט, עד שהרגישו שמיצו את הפרק הזה. לבית בסביון, כפי שהם מספרים, הגיעו כשבוע וחצי בלבד לפני הסגר הראשון של תקופת הקורונה. "בדיעבד, זה היה העיתוי המוצלח ביותר שיכולנו לבקש", הם משחזרים.

חברים, ספרו לנו קצת על עצמכם

דבורה: "בעוד כחודש אחגוג יום הולדת 77. דני גדול ממני בשנתיים (79). אנחנו הורים לשני ילדים וסבא-וסבתא ל-4 נכדים. חשוב לנו לציין שאנחנו הורים שכולים לבננו אסף, שנפטר בנסיבות טראגיות לפני 23 שנים. אסף היה איש אשכולות, פסיכולוג ואיש ספרות, נגן מחונן ב-7 כלים ובוגר 8200. הוא יימצא בליבנו לעד".

במה עסקתם בחיים?

דני: "אני משמש כקריין במקצועי. במשך עשרות שנים עבדתי כקריין ברדיו קול ישראל, ובהמשך התמקדתי בקריינות פרסומית, הודות לקול הרדיופוני שלי".

דבורה: "אני בוגרת לימודי הוראה בסמינר הקיבוצים. במשך שנים ארוכות שימשתי כמורה כמטפלת בתנועה ומורה לחינוך גופני. מאז כשהגענו לבית, אני משתדלת להמשיך באופי הפעלתני שלי. אני משמשת כיו"ר הוועד, ונהנית להמשיך ולתרום ככל האפשר".

תסבירו.

דבורה: "6 השנים שלנו בבית לימדו אותנו שהגיל השלישי הוא גיל מאוד חשוב, כזה שצריך לעשות בו את המיטב. מכיוון שאנחנו נמצאים במקום שבו יש לנו את היכולת להוביל וליזום, שנינו לקחנו זאת כמשימה, והאמת שהספקנו הרבה. אני יזמתי חוגים שבעבר רק יכולתי לחלום עליהם, בשיתוף מנהלת התרבות שלנו, שנרתמה מהשנייה הראשונה. למשל – אריגת שטיחים ובדים (נול) שתמיד חלמתי לקדם. יזמנו גם פאב לדיירים ובית קפה עם סוג של "HAPPY HOUR", כאשר אנחנו מסייעים לדיירים שמתקשים למזוג את השתייה לעצמם. גם בתקופת המאבק למען השבת החטופים ביצענו שורה של פעילויות. הכל מתוך מחווה של רצון טוב ואהבה".

דני:"אני מעביר לכלל הדיירים בבית ערבי "צליל ואומר", הכוונה היא לשירים וסיפורים של משוררים אהובים. אני גם מקריא סיפורים שלי או של דיירים, כחלק ממיזם חברתי, בו אני מקשיב לאנשים מבוגרים, ומשתדל לכתוב את הסיפורים שלהם בצורה ספרותית. במקביל, אני מקפיד להתנדב גם מחוץ לבית, ואפילו לומד כסטודנט באוניברסיטה הפתוחה".

בכל זאת התכנסנו לדבר לקראת הולנטיינ'ז דיי. ממרום ניסיונכם, איזה טיפ יש לכם לזוגות שבינינו?

דבורה: "אני מאמינה שזוגיות היא לא דבר מובן מאליו, אלא עבודה לכל דבר ועניין. אני מאמינה שכל בוקר צריך להרגיש כאילו התאהבתי בבן הזוג שלי מחדש, ולעשות כל דבר כאילו אנחנו עדיין עם הפרפרים בבטן, אחרת זה פשוט הולך לאיבוד. אחד הדברים החשובים בזוגיות מבחינתנו היה ונותר לתת מרחב האחד לשני, וגם לדעת לעשות לא פעם ויתורים".

דני: "הדבר הנכון בעיניי הוא להפנים לעיתים שצריך גם לריב, אבל יחד עם זאת לדעת לשחרר לאחר מכן. לא להיאחז בריב, אבל אם חלילה אם יש סוגיה או מועקה מסוימת שיושבת לכם על הלב, לדעת ללבן אותה. מניסיון זה בהחלט עוזר".

מה נאחל לכם?

דבורה:"בשנים שנותרו לנו אנחנו שואפים שהן תהיינה שנים מלאות משמעות עם בריאות וצלילות הדעת".

דני: "שדבורה תצליח להוריד הילוך".