החיים על פי חנה דואניס: המורה מאור יהודה שכבשה את עולם הבאולינג

לא בכל יום זוכים להכיר מקרוב את הדורות המייסדים של העיר. אלו אשר חוו את אור יהודה מאז ראשית דרכה, וממשיכים לבסס בה את חייהם בגאווה גדולה.

אחת שכזו הנמנית בין דור הזהב של העיר היא חנה דואניס, המוכיחה שלא לשם הקלישאה כי קורצה מחומרים מיוחדים בהחלט. חנה (68) נולדה וגדלה בשכונת סקיה א' באור יהודה, בה הקימה גם לימים בית משלה, טיפחה משפחה לתפארת וממשיכה להתגורר עד היום כחלק מנוף ילדותה. היא התחנכה בבית הספר 'הלל' ובהמשך בתיכון 'פראקוף' לשעבר, כשאת שירותה הצבאי העבירה כעתודאית ללימודי חינוך גופני במכון וינגייט.

אביה של חנה, נאזם דולה ז"ל, היה הגובה הראשון במועצת העיר אור יהודה. בעוד אימה (יפה דולה ז"ל), שהלכה לעולמה לפני 7 שנים, זכתה אף היא להערכה רבה כספרנית הדגולה בעיר וכן כמורה לחינוך מיוחד.

עדיין בחיק המשפחה. חנה נישאה בהמשך ללא אחר מאשר שעיה דואניס, מבעליה של מסעדת 'אצל הטורקי' המיתולוגית, המהווה אבן שואבת לסועדים רבים מכל רחבי הארץ. "הכל התחיל ממנגל קטן עם קציציות מיוחדות ממתכון שהמשפחה הביאה מטורקיה. השם 'אצל הטורקי' הגיע מעצם העובדה שזו הייתה המסעדה היחידה שנוהלה על ידי טורקי, סוג של עוף מוזר, בהשוואה ליתר המסעדות שהיו בבעלות עיראקים".

ספרי איך הכרתם?

"רקדתי בזמנו בחוג לריקודי עם באור יהודה. שעיה הגיע 'במקרה' לצפות יחד עם כמה חברים. המבטים שלנו הצטלבו באותו יום, ומאז הכל היסטוריה. נישאנו בשנת 1978, הבאנו 4 בנים מדהימים לעולם, כולם התחנכו בעיר, יחד עם 8 נכדים ונכדות מתוקים. זו הגאווה הכי גדולה שיש לי בחיים".

החינוך הוא הדרך – האדם המטרה

עם בגרותה החליטה חנה לפנות אל מחוזות החינוך, אליהם הרגישה מחוברת כבר מילדות דרך אימה. היא התבססה, איך לא, במערכת החינוך המקומית באור יהודה, תוך שהיא משלבת את אהבתה לספורט ומשמשת כמורה לחינוך גופני בבית הספר 'הדרים' במשך 26 שנים סך הכל.

"מאז ומתמיד הספורט היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי", משחזרת חנה בערגה בשיחה עימה. "אני תמיד זוכרת שאמרתי לעצמי שיום יבוא ואהיה מורה לחינוך גופני. הערצתי את המורים הללו בבית הספר, ובעיקר רציתי שתהיה לי היכולת להשפיע ולהעצים את התלמידים, בדיוק כפי שהם העצימו אותי. אני יכולה לומר שהייתה לי הזכות ללוות אלפי תלמידות ותלמידים לאורך השנים, שהחינוך הגופני העניק להם כלים לחיים, גם עבור מי שהתקשו בלימודים או בתחומים אחרים".

עם פרישתה ממשרד החינוך בתחילת העשור השישי לחייה, נותרה חנה בתחום החינוך למשך 8 שנים נוספות, הפעם כקב"סית (קצינת ביקור סדיר) בעיריית אור יהודה. המשימה עליה הופקדה הייתה לסייע במניעת נשירת תלמידים מהמסגרות החינוכיות בעיר. "ראיתי בתפקיד הזה שליחות אדירה להצלת תלמידים רבים", היא אומרת.

ואם זה לא מספיק, חנה נחשבת לאושיית רשת של ממש, כולל חשבון טיקטוק פעיל. באמצעות הרשתות החברתיות היא ממשיכה לשמור על קשר הדוק עם תלמידיה לשעבר. "הרשת מעניקה לי הזדמנות לראות איך כל אחד ואחת מהם התפתחו. זה מסב לי הרבה אושר".

זה רק אני והכדור שלי

מי שחשב שבכך תמו עיסוקיה של חנה, הרי שטעות מרה בידו. מזה קרוב לשני עשורים היא מבססת את מעמדה כאחת משחקניות הבאולינג המובילות בישראל, כולל התנדבות בעמותת "ספיישל אולימפיקס" ההכוללת משחק משותף לצד ספורטאים עם צרכים מיוחדים.

"נחשפתי למשחק הזה דרך יום הולדת של הבן שלי, שהתקיימה בבאולינג. בעלי היה הראשון לשחק, והוא זה שמשך אותי למסלול בפעם הראשונה. מאותו יום פשוט התאהבתי במשחק הזה".

ואכן, חנה הצליחה לפלס את דרכה לצמרת הענף, כולל השתתפות כדרך קבע בתחרויות בארץ ובעולם, כולל זכייה בלתי נשכחת באליפות הארץ לנשים (על אף היותה בת למעלה מ-65). כמו כן, זכתה לייצג את נבחרת הנשים של ישראל במעמדים בינלאומיים, והכל תוך שמירה על חדוות המשחק וחברותא עם קולגות למשחק.

ומה לגבי העתיד? חנה מבקשת לספק טיפ משלה לבני ובנות הגיל השלישי. "איך ליהנות מהחיים? אני מאמינה שהחיים מזמנים אלינו דברים. אם נדע לקבל אותם – השמיים הם הגבול. כל שנותר לנו הוא רק לפתוח את הדלת וההזדמנויות כבר יגיעו מעצמן".

אולי יעניין אותך גם:  אטליז הכפר אור יהודה– מסורת של טעם, פרויקט הדגל של מגדלי הים התיכון: בחרה בחברת דניה להקמת המתחם באור יהודה