בחזרה לסיפור שהרעיד את סביון: החטיפה והרצח של הילד אורון ירדן

הסרט “סוף עידן התמימות” שיצרו הדר קליינמן צדוק ותמנע גולדשטיין חטב, ישודר ב-כאן 11, ביום שני, 8 ביוני, 40 שנה בדיוק לאחר שנחטף, בשעה 21:20,  חוזר אל פרשת החטיפה והרצח תוך שימוש בחומרי ארכיון נדירים אל הרגע בו נחטף אורון, דרך שלבי החקירה השונים, המבוי הסתום, הקושי לאתר את החוטף, הכשלון בתפיסתו לאחר שלקח את הכופר, ועד למעצרו של צבי גור ומציאת גופתו של אורון ירדן ז”ל.

2 מליון לירות בשטרות של חמישים

אורון נצפה כשהוא עולה למכונית נהוגה בידי אלמוני לבוש מדים בפתח ביתו שביישוב סביון. הודעות טלפוניות על בקשת כופר הגיעו בשלב מאוחר יותר לבית הוריו.

דרישות החוטף עבור שחרורו של הילד היו דמי כופר בסך שני מליון לירות (4.7 מליון ש”ח) בשטרות של 50 שקלים ישנים.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

לאחר שלא עלה בידי המשטרה לאתר את הילד החטוף ואת חוטפו באופן מיידי, הוחלט להיענות לדרישת החוטף ולשלם לו את דמי הכופר.

אבין של הילד הניח את הכסף בשקיות פלסטיק, לפי בקשת החוטף, והניח אותן בחבית שהחוטף סימן בסיד לבן בסמוך לשכונת נווה נאמן שבהוד השרון.

החוטף לא ידע כי בתוך אותן שקיות כסף מסתתר גם משדר לצורך מעקב. בנוסף, המספרים הסידוריים של השטרות נרשמו מראש והועברו לכל הבנקים בישראל. הכסף סומן באבקה זוהרת ועל החבית נערכה תצפית באמצעות ראיית לילה.

בשעות הלילה המאוחרות, הגיע החוטף למקום בו החביא אביו של אורון את החבית, לקח את הכסף מתוכה ונמלט. המשדר שהוחבא בתוך חבילת השטרות לא עבד והשוטרים שצפו במתרחש פתחו במרדף לילי ארוך אחרי החוטף עד שאיבדו את עקבותיו. בסריקה שנעשתה באיזור מאוחר יותר, מצאו השוטרים צנצנת פלפל שחור קטנה שהייתה מוכתמת בסיד הלבן ששימש לסימון החבית. המשטרה מצאה שככל הנראה הפלפל שימש להטעיית כלבי הגישוש של המשטרה.

החוטף היה מתוחכם, את המשדר שבתוך שקית הכסף הוא קבר באדמה וכך נטרל את המעקב אחריו. למרות זאת, ועל אף תשלום הכופר, ירדן לא שוחרר. חיפושים מבית לבית שערכה המשטרה בשכונה לא העלו דבר.

60 שעות מאוחר יותר, הסירה המשטרה את צו איסור הפרסום על הפרשיה. ילד שנחטף בישראל היה אירוע נדיר מסוגו וגרם לזעזוע רב בציבור. העיניין התקשורתי גרר בהלה רבה עד כי ראש הממשלה דאז, מנחם בגין מצא לנכון לפנות לחוטף בפניה אישית לשחרור הילד.

הידיעות אודות החטיפה ככבו במקום הראשון במשך מספר ימים בהם העיתונות עקבה בדריכות אחרי התפתחות הפרשה.
המשטרה עשתה כל שביכולתה והקימה מערך מיוחד שיעסוק רק בחיפושים אחר הילד. בהמשך אף התפרסמו בעיתונות תמונות קלסתרון מטעם המשטרה של החשוד בחטיפה ושל חשוד נוסף ששימש ככל הנראה כעוזרו של החוטף. מספר חשודים נעצרו אך השוחררו כאשר התברר כי אין להם קשר לעיניין.

הטעות שהביאה לתפיסת החוטף

משטרת ישראל העבירה הנחיה לבנקים בישראל לדווח על כל הפקדת מזומנים בסכום גדול מ – 10,000 שקלים. ימים ספורים לאחר מכן ב – 27 ביוני דיווח בנק הפועלים שאזרח הפקיד 13,000 שקלים במזומן בסניף בנק ברחובות, בחשבון שפתח תשעה ימים קודם לכן.

חוקרי המשטרה בדקו את העיניין ואף הגיעו אל כתובת המגורים שרשם מפקיד הכסף. הפעם, החוטף לא נזהר ונרשם בשמו ובכתובתו האמיתיים – צבי גור, בן 33, תושב נתניה, שעסק בציור אך לא היה מוכר בחוגי האמנות.
השוטרים שהגיעו לביתו מצאו את בת-זוגו, ובחיפוש בבית מצא אחד החוקרים צנצנת דומה לזו שנמצאה בקרבתה של חבית הכופר, ובה מלח שולחן.

מציאת הצנצנת התאומה הביאה את החוקר לחשוד בגור, שנעצר יחד עם בת זוגו ואדם נוסף ששירת יחד איתו במילואים. השניים שוחררו לאחר מספר ימים משהתברר שאין להם קשר לחטיפה.

בחקירתו הודה גור בחטיפת הילד והוביל את החוקרים אל גופתו שהוחבאה תחת ערימת גרוטאות ליד בית גולדמניץ בנתניה.

גור טען כי הוא הסתובב ברחבי הארץ עם הילד במכוניתו וניהל את אותן שיחות כופר מטלפונים ציבוריים. הילד נרצח על ידי גור בחניון ארלוזורוב כאשר גור חנק אותו לאחר שבכה והרים את קולו בקריאות חזרה הביתה.

בסרט משתתפים בין היתר אחותו של אורון, חברים ושכנים שחוו מקרוב את הטראומה של משפחת ירדן, והחוקרים שניסו להביא ללכידתו של החוטף ולאיתורו של אורון, והוא מלווה בקטעי ארכיון נדירים מתוך החקירה שניהלה המשטרה.

הסרט הינו סרט ראשון במסגרת “קצה חוט”, סדרה של שלושה סרטים דוקומנטריים שיצרו הדר קליינמן צדוק ותמנע גולדשטיין חטב המספרת את סיפור חקירתן ופתירתן של שלוש פרשיות רצח שזעזעו את המדינה. הסרט השני יעסוק ברציחתה של רינת רואס בשנת 2005, וישודר ב-15 ביוני ב-כאן 11. סרט נוסף בסדרה ישודר במהלך השנה הקרובה.