אונו News 
אם תשאלו את בני משפחתו של יוסי טלבי ז”ל מה הכי ייחד את יוסי התשובה תהיה מסור למשפחה. בתור בן זקונים תמיד דאג ושמר יוסי על הוריו מזל ומשה, דרש בשלומם של אחיו הגדולים ממנו בעשור, מאיר וטובה, וכמובן לא היה חוזר לבסיס עד שלא היה מספיק לבקר ולשחק עם האחיינים האהובים שלו.
יוסי נולד ביהוד בשנת 1982. בן זקונים למזל ומשה טלבי. מזל הגיעה ליהוד כבר בתור ילדה, וכשהכירה את משה בגיל 19 עבר הזוג הצעיר לגור בעיר הקטנה. ליוסי שני אחים הגדולים ממנו: טובה ומאיר הגדולים ממנו בתשע ועשר שנים בהתאמה.
יוסי זכור כילד ונער יפה תואר, חביב ומלא בשמחת חיים שליוותה אותו במשך כל חייו. כשהיה יוסי בתיכון הוא הכיר את חברתו ליטל. השניים היו זוג קרוב מאוד עד ליום מותו של יוסי.
בנובמבר 2000 התגייס יוסי לצה”ל. החלום של יוסי היה לשרת שירות משמעותי ביחידה מובחרת, ואכן הוא שובץ לגדוד נחשון בחטיבת כפיר – גדוד המתמחה בפעילות מורכבת בשטחי יהודה ושומרון.
ב-19.6.2002 יצא יוסי לפעילות מבצעית בקלקיליה. בעקבות מידע מודיעיני על מבוקש, הגיע יוסי עם היחידה שלו למבנה בעיר. הכוח שנכנס לבניין בו התבצר המבוקש נתקל באש ממנה נפגע מפקד הפלוגה. יוסי הגיע למקום מיד לאחר ההיתקלות והתנדב להיכנס ולחלץ את הפצוע. יוסי הסתער על המחבל שהיה במבנה והרגו, אך תוך כדי הקרב עמו נפצע אנושות ונפטר כעבור שעות בבית החולים ‘מאיר’ בכפר סבא. באירוע נהרג גם המ”פ רס”ן שלומי כהן ז”ל.
“אחרי 20 שנה אני מרגישה שכבר אי אפשר יותר לאכול את הגעגוע”, מספרת טובה, אחות של יוסי. “זה כאב שחודר ומעמיק עם השנים. אבל אנו חייבים להמשיך הלאה בשביל ההורים והילדים.”
למה את הכי מתגעגעת?
“לאושר של המשפחה שהיה לפני 20 שנה. היה אושר אחר, אמיתי, היום החוסר מורגש.”
מה יוסי סימל עבור המשפחה?
“הוא היה המון בשביל המשפחה. אהבנו אותו מאוד. הוא היה בן הזקונים של המשפחה. הוא היה טוב לב ויפה תואר. יפה גם מבפנים וגם מבחוץ.”
היה לו קשר חם עם המשפחה?
“יוסי תמיד ידע לכל אחד את המקום שלו. הוא תמיד ידע למצוא את הזמן לתת את היחס לכל אחד מהמשפחה. גם עם ההורים שהוא תמיד היה רגיש אליהם וידע להרגיע אותם, וגם איתי, תמיד דאג לבקר גם אותי ולשחק עם הילדים שלי ושל אחי, האחיינים שלו.”
היו לו חלומות ושאיפות אחרי השירות?
“השאיפה של יוסי הייתה להישאר בצבא ולעשות קריירה מפוארת. כולנו במשפחה מאמינים שאם האסון לא היה קורה יוסי היה ממשיך בצבא ומתקדם כי מאוד האמינו בו. מלבד זה היו לו חלומות לטוס עם אבא שלי לטיול שורשים ביוון.”
יוסי אמור היה לחגוג בסוף החודש יום הולדת 40. “אומרים שזה נעשה קל יותר עם השנים, אבל אני מרגישה בדיוק הפוך”, מספרת טובה בכנות. “הזמן מלמד אותך לחיות עם הכאב ולשים מסיכה ולחייך לעולם, אבל מבפנים הגעגוע קורע.”
איך בכל זאת ניתן להתמודד עם השכול?
“פשוט נדבקים לשגרה. דואגים להיות עסוקים ולא לשקוע ביגון. כל הזמן אני סביב תעסוקה ועשייה.”
איך בחרתם להנציח את יוסי?
“כשיוסי נפל אני הייתי בחודש שמיני”, מספרת טובה. החלטתי לקרוא על שם יוסי ובהמלצת רבנים קראנו לו יוסי אור. היה לנו קשה בהתחלה לקרוא לו בשם המפורש יוסי אבל לאט לאט התרגלנו והיום כולם קוראים לו יוסי. בנוסף אבי עשה לו ספר הנצחה שחולק לחברים ולמשפחה. אני חושבת שעיקר ההנצחה זה שאנחנו מספרים את סיפור החיים שלו ואת הערכים החיוביים שהיו בו.”
“יוסי תמיד אתנו בלב, בחגים יש את הכיסא ליוסי נר לזכרו, הוא נמצא אתנו תמיד כאילו הוא חי ונמצא אתנו”.
סמ”ר יוסף טלבי 30.5.1982 – 19.06.2002. יהי זכרו ברוך.
