“אפשר לצאת מהסרטן – צריך הרבה תקווה ואמונה”

בשנת 1981 יצא הלהיט “עוד שבת של כדורגל” שכבש את המדינה בסערה. את השיר שר לא אחר מאשר הרצל קביליו ז”ל, שוערה המיתולוגי של קבוצת מכבי יפו שנפטר ממחלת הסרטן כמה שנים מאוחר יותר.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

מאחורי הלהיט שסחף אחריו אוהדי כדורגל רבים, עומד עמי אסא, מלחין ויוצר, יליד יפו ותושב יהוד-מונוסון ב-30 השנים האחרונות. אסא זיהה את הפוטנציאל בקולו של קביליו ושכנע אותו להיות הזמר בשיר שכתב.

השיר כמובן זכה להצלחה רבה ועמד במבחן הזמן עם עשרות גרסאות שונות שנעשו לו במרוצת השנים.

לפני כשנתיים וחצי חלה אסא אף הוא במחלת הסרטן, ובראיון ל’אונו ניוז’ הוא מספר על המוזיקה כחלק מתהליך השיקום שלו, על הלהיט ההיסטרי משנות ה-80 וגם המסר שלו למי שנראה כי איבד את התקווה.

שלום עמי, איך אתה מרגיש?

“ברוך השם. מחכה לתוצאה של ביופסיה ומקווה לתשובה טובה”.

ספר לנו קצת על עצמך, איך התחברת למוזיקה ולכדורגל?

“אני גדלתי ביפו, אוהד שרוף של הקבוצה מאז שאני קטן ומאז היותי נער אני מנגן בגיטרה כתחביב, לא עברתי שום הכשרה.

שירתי בחיל האוויר והיה לנו ערב כישרונות בבסיס בהנחייתו של מני פאר ז”ל ושם אני ועוד שני חברים זכינו במקום הראשון.

בדיוק לפני השחרור כתבתי את השיר “עיר החלומות” שהפך ללהיט וזה פתח לי את התאבון, אך מהר מאוד הבנתי כי קצת קשה להתפרנס ממוזיקה”.

אז בחרת בקריירה חדשה?

“הייתי צריך בסיס כלכלי יציב אז התחלתי לעבוד בתעשייה אווירית עם הניסיון שצברתי בשירותי בחיל האוויר”.

ואיך נולד השלאגר עוד שבת של כדורגל?

“יום אחד הסתובבתי לי ביפו ליד חנות הספורט של הרצל קביליו ואני שומע אותו שר להנאתו והתרשמתי. מאד מהיכולות הווקאליות שלו.נכנסתי לחנות ואמרתי לו בוא נקליט .

הוא בהתחלה סירב ולא רצה ואמר ששר בשביל הכייף. אחרי זמן מה הוא נפצע וקורקע מפעילות, אז ניצלתי את ההזדמנות והצעתי לו שוב, הוא אמר שהוא מוכן רק בתנאי שזה יהיה שיר על כדורגל.

אחרי רבע שעה השיר כבר היה מוכן ותוך שבוע זה כבר הפך ללהיט בקנה מידה ארצי”.

ניסית להמשיך לשתף פעולה עם הרצל?

“כתבתי להרצל עוד שני שירים אך לצערי הם לא זכו להשמעות.אחד מהם שנקרא “רוחות מדבר” הקלטתי בעיבוד והפקה חדשים של בני זוהר שגם הוא מוזיקאי מוכשר.

כמו כן השיר המקורי זכה לגירסת מועדונים קצבית על ידי עומרי סמדר ששמע אותו והתאהב בו” .

החזרה למוזיקה הוא חלק מתהליך השיקום שלך?

“בהחלט. אצלי המוזיקה הייתה המפתח והכלי להתמודדות הלא פשוטה עם המחלה הזאת. כשהתאשפזתי לראשונה במחלקה האונקולוגית בשיבא פתאום הבנתי את הכמות האדירה של האנשים שחולים בה, הייתי בהלם.

אני כותב ביחד עם הבן שלי וזה עוזר לי בהתמודדות, אני גם מתנדב במוסד של אנשים בעלי פיגור שכלי קשה וזה גם נותן לי תקווה וממלא אותי”.

איזה מסר אתה רוצה להעביר למי שאיבד תקווה?

“קודם כל אסור לאבד תקווה אף פעם. חייבים להישאר אופטימיים ובמידת האפשר להיות בעשייה ובעיסוק כמה שאפשר – בתחביבים ובהתנדבות.

אני חושב שגם הרופאים שלנו מצוינים ויש לסמוך עליהם והם גם מפיחים בך תקווה. הדרך קיימת ואפשר לצאת מהמחלה הארורה הזאת, אולי לא במאה אחוז אבל בהחלט זה אפשרי”.