טקסים בכיתות ומפגשים אינטימיים עם משפחות שכולות- יום הזיכרון הלאומי במקיף יהוד

יום הזכרון הלאומי במקיף יהוד יצויין בטקסים בכיתות, מפגשים אינטימיים עם משפחות שכולות מיהוד והאזור כולם בוגרי ובוגרות בית הספר בהם:

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

יגאל, אביה של התצפיתנית הדר מרים כהן ז”ל בוגרת מקיף יהוד ממושב זיתן.

יורם – אבא של רון יהודאי ז”ל בוגר תיכון מקיף יהוד, מהעיר יהוד שנרצח בנובה.

ליאת אימא של אופק רביע ז”ל, נטלי אימא של נדב ברטל ז”ל מבית אריה בוגרי בית הספר שנרצחו בנובה וליאת אימא של סמ”ר דניאל שפרבר ז”ל מיהוד גם הוא בוגר בית הספר שנרצח ב-7 באוקטובר.

מתחילת המלחמה ועד היום איבד בית הספר תיכון מקיף יהוד 9 מבניו ובנותיו. התלמידים ייפגשו היום גם עם השר לשעבר יועז הנדל. הנדל בוגר שייטת 13, עומד כיום בראש גדוד “מגן בארי”,  גדוד שהוקם במהלך המלחמה, בו משרתים חיילים מיחידות מיוחדות שעברו את גיל הפטור ממשרתים במילואים.

אריה ברנע מנהל בית הספר: “אנו מבכים את בנינו ובנותינו. שלא נדע עוד צער”.

ליאת מרץ סגנית מנהל ואחראית על החינוך החברתי בבית הספר ואשר עומדת מאחורי ארועי הזכרון בבית הספר: “זהו יום מורכב. חשוב לנו שהתלמידים יכירו את בוגרי התיכון שנפלו”.

בהחלטה משותפת צוות ניהול של בית הספר בחר לציין השנה גם את התאריך הלועזי של ה- 7/10 וגם את התאריך העברי שנקבע עי המדינה כיום הזיכרון הלאומי.

“ב 7/10 כל כיתה נפגשה להתכנסות שכללה טקס קצר, הדלקת נר, יזכור וקטעי קריאה. בהמשך השתתפו התלמידים בשיעורי חינוך מגוונים ובסיום השיעור, התכנסו בחצר להפסקה מוסיקלית שהכינו תלמידי מגמת המוסיקה בתיכון עם שירים התואמים את היום בינהם, “אין לי ארץ אחרת” ועוד” מספרת  מרץ וממשיכה לתאר את אירועי יום הזכרון הלאומי: “היום יפגשו תלמידי כיתות י נציגים של משפחות שכולות של בוגרי התיכון שנפלו ב7/10 ובמלחמת חרבות ברזל. תלמידי שכבת יב ישתתפו במפגש עם השר לשעבר יועז הנדל תלמידי שכבת יא היו צריכים להשתתף במפגש עם מח”ט 55 לשעבר ערן קרוצר שלצערנו נמצא כרגע בלחימה בלבנון – התלמידים יפגשו עימו בהמשך.

בשבוע הבא ישמעו תלמידי שכבת יב’ גם את הרצאתו של מנחם קלמנזון מכח קלמנזון, זוכה פרס ישראל ששכל את אחיו אלחנן  קלמנזון ז”ל ב 7/10.

יגאל כהן אביה של הדר ז”ל מספר לנו עליה ועל המפגש עם התלמידים: “הדר גדלה התחנכה מכיתה ז’ ביהוד, בתיכון פסגות ומשם עברה למקיף יהוד. הייתה בצופים. התחילה כילדה ביישנית וסיימה כרשג”דית ומדריכת קורס.  גב’ יעלה מקליס, לשעבר ראש עיריית יהוד, סיפרה לנו בשבעה שהדר הייתה דמות נערצת בצופים ובבית הספר. הדר הייתה בת 19 במותה. הייתה ילדה מלאת חיים, שמחה. אנחנו גרים במושב זיתן אבל החיים שלה ביהוד. זה המקום בו גדלה ובו התחנכה. ביהוד הכירה את החבר שלה והכל ביהוד. המוות שלה נגע במעגלי התייחסות שלא האמנו. כמה אנשים הגיעו אלינו לשבעה,  לאזכרה ועדיין מגיעים. ההורים של החברות, קרובי משפחה רחוקים. מגיעים אלינו תושבי יהוד הביתה בכמויות. בלוויה היו אלפים ובאזכרה במלאות שנה למותה היו אלף איש.

סיפרתי לתלמידים על הדר. אני מספר את הסיפור של ההפקרה והנפילה איך היא התגייסה ואיך הופקרה למותה ביחד עם 15 חברות תצפיתניות וההפקרה יש לציין החלה עוד לפני ה-7 באוקטובר.  למשל: לא דאגו למגן אותם, כל הזמן דיברו על פשיטה אבל לא הכינו אותם לפשיטה – במיגונית שהייתה פתוחה לא היה אפשרות להתגונן. אני מספר בהרצאה לתלמידים מה פספסנו. מקריא מכתבים שהדר השאירה בחוגר שלה לרגעים קשים. מכתב שתלוי בכל כיתה בבית הספר שלה – מקיף יהוד.

ראיתי הרבה בכי במפגש היום. התגובות ביישניות. אני שואל אותם האם אתם חושבים שיש לי כעס על הממשלה והם מבינים שיש לנו כעס גדול. שאנו עדיין נלחמים כדי שהצדק יצא לאור מול הממשלה והצבא ששומרים מאוד חזק על הפרטים מאותו יום ארור ומלפניו. חשוב לי שאותם חברה צעירים שאוטוטו מתגייסים יבינו מה הזכויות שלהם ואם משהו לא נראה להם שיצעקו אותו. שלא ינוחו עד שזה ייפתר. שידאגו לעצמם, שייקחו אחריות אפשר להעיר ואפשר לדרוש מהצבא שייתקן.

דיברתי על הצבא, על המחדל, על ההתרעות. הדר הייתה בסך הכל חצי שנה בצבא מתוכם: חודשיים וחצי בנחל עוז. היא אמרה לנו שאמורה להיות פשיטה  ידענו זאת קודם ל-7 באוקטובר וזה מסביר הכל. הדרגים הגבוהים נרדמו.

ב-7 באוקטובר, הדר הייתה מנותקת קשר במשך יומיים. הסתמסנו איתה שעה ונותק הקשר והגיעו ידיעות שאולי נפצעה ואולי חטופה. אחרי יומיים הגיעו קצינים וסיפרו לנו שהיא חטופה. ואחרי יומיים הגיעו שוב אמרו שזו הייתה טעות וזיהו אותה.

לפני מותה של הדר הייתי אדם ביישן וצנוע. היום אני יודע לצעוק ולהפוך שלחנות. חשוב לי שיכירו את הדר ואת הערכים עליהם גדלה: ערכים של כבוד, עזרה לזולת. היא למדה במגמת סוציולוגיה – תמיד ראתה את האנשים השקופים והחלשים ודאגה קודם לאחרים ואז לעצמה”.

אריה ברנע מנהל בית הספר: “באירועי ימי הזיכרון אנו מבקשים לבטא את התחושות של כולנו, ובעיקר של התלמידים: אבל, כאב וזעם על אירועי “השבת השחורה” שלא פגו עד היום..אנו מבקשים לחבר את המועד הלאומי הזה לערכים שלקראתם אנו מחנכים את התלמידים כל ימות השנה: החובה להגן על העם היהודי ועל מדינת ישראל. תיכון מקיף יהוד יחזק את ההזדהות עם החיילים, את השאיפה לנצח את האויב ולמנוע פשעים ואסונות בעתיד, יחד עם מאמץ גדול לפגוע, ככל האפשר, במחבלים ולא באחרים: זהו חלק חשוב של המורשת היהודית.

אירועי הזיכרון ביום הזה מחזקים גם את הדבקות בערך של אחדות עם ישראל שבנותיו ובניו כואבים ונלחמים יחד, ולעולם לא יישברו ולא יוותרו על קיומם ועל זהותם”.

ליאת מרץ סגנית מנהל ואחראית על החינוך החברתי בבית הספר: “חשוב לנו שערכי ביה”ס יבואו לידי ביטוי במפגשים ובשיח. שהתלמידים יכירו את סיפורי הגבורה של החיילים והאזרחים, ינהלו שיח רגשי על התחושות ויכירו במשאבי החוסן האישיים. יכירו את בוגרי התיכון שנפלו ואת הערכים שפעלו לאורם. חשוב לנו שהתלמידים יאמינו בעוצמתה של ישראל ויחשפו לדמויות מפתח בחברה שדוגלות בציונות, אהבת הארץ ובכבוד האדם.  ויעשו מה שביכולתם להחזיר את החטופים הביתה.  אני חשה סיפוק בידיעה שהתלמידים נחשפים לסיפורים אישיים משמעותיים ולומדים להפיק מהם ערכים לחייהם שלהם תוך יצירת תמונת עתיד של תקווה וחוסן אישי ולאומי”.