מעורר ציפיות: דנה פינס מוציאה ספר בכורה

דנה פינס, 27, מיהוד מונוסון, סטודנטית לתואר שני בספרות אנגלית, סיפרה שהמילה הראשונה שהוציאה מפיה לראשונה בגיל 7 חודשים היא "סיפור". היא מאמינה שהאמת נמצאת בעולם של פנטזיה, ובעברה מוזיקאית שכתבה והלחינה שירים, שהופקו ויצאו לעין הציבור. פינס חולמת על ספרות פנטזיה תוצרת הארץ ונוער שקורא ספרים.

"תמיד אהבתי לקרוא, ספרים היו מקום הבריחה שלי. הייתי ילדה יחסית מופנמת עד שהגעתי לתיכון, ואהבתי לברוח אל עולמות אחרים, עולמות שאני חווה ורואה בעיניי רוחי ומייצרים אלפי אפשרויות שונות. אני חושבת שספרים הם התבוננות פנימית וחיצונית, ובו בזמן ניתן ללמוד רבות על עצמך ועל יחסיך עם הסביבה דרך הקריאה, וכך עשיתי. בכל פעם שהיה לי קצת קשה, הייתי בוחרת לי ספר, לרוב פנטזיה, וקוראת. אהבתי מאוד לצייר, סדרות טלויזיה, לטייל ביישוב, וכמובן לכתוב", סיפרה דנה על החיבור שלה לעולם הספרים.

"אמא שלי תמיד צוחקת ומספרת, שהיא הייתה צריכה לדעת. המילה הראשונה שאמרתי בגיל שבעה חודשים הייתה 'סיפור'. כשהייתי בת שלוש כבר הייתי רצה אחריה, אומרת לה שכתבתי סיפור, רק שאני לא יודעת לכתוב, אז היא צריכה לכתוב. הייתה מחברת בה היא כתבה את הסיפורים שהייתי מספרת לה, אבל לצערי המחברת הזו אבדה", הוסיפה פינס.

אז מה הביא אותך ליצור את הספר הזה?

"החלטתי להוציא לאור את 'קללת המלאכים',  כי הרגשתי שזו תהיה טעות לשמור אותו אך ורק עבורי. כאשר אתה יוצר משהו ומרגיש שהוא גדול ממך, לא שייך לך, אלא נפל בזכותך לקחת בו חלק זה מעשה מאוד אגואיסטי לשמור אותו אך ורק עבור עצמך. אני מפצירה בכל מי שמרגיש שיצר דבר מה כזה – תן לעולם את ההזדמנות לחוות איתך את החוויה שחווית. הרגשתי שהספר הזה יוכל לתת משהו לקוראים ומשום כך החלטתי שהוא ראוי לפרסום. בעבר כתבתי ספר נוסף, אך גנזתי אותו. כנראה שלא הייתי מוכנה עוד. כעת הרגשתי שזו היא העת.

כתבתי אותו במשך כשנה. עבדתי בזה, קמתי מוקדם מאוד והלכתי לישון מאוחר מאוד, כתבתי ללא הפסקה והרגשתי שאני רואה סרט, שאני חווה סיפור יחד עם הדמויות שלי. זו בהחלט החווייה הכי מסעירה שחוויתי בחיי. לאחר מכן, הנחתי לו לכמה חודשים ורק אז ערכתי אותו ועיבדתי אותו במשך עוד כשנה. בשלב הזה הרגשתי מוכנה להגיש אותו להוצאה לאור, ואיתה עבדתי במשך כשנתיים".

"רם אורן היה מקסים וקרא את העותק המאוד לא בשל שהענקתי לו. הוא דירבן אותי להוציא אותו ואמר שהוא חושב שזה יצליח, ושאסור לי לוותר. אני חושבת שהוא נתן לי את הפוש הזה, להעיז לשלוח אותו אל העולם. כשישבנו ודיברנו, הרגשתי שהוא מאמין, ואם הוא מאמין ; גם לי היה מותר", ציינה פינס.

למה דווקא פנטזיה?

"בז'אנר ספרי הפנטזיה ועולם המיסטיקה אני מאמינה שיש משהו, כלשהו, שמניע אותנו וקושר אותנו. אני חושבת שיש דבר מה בכל דבר, ואני מבינה את שני הצדדים, אלו שיטענו שיש ואלו שיטענו שאין. בעיניי האיזון הוא החשוב. ברגע שיש איזון ולא שוללים דבר- הכל אפשרי. כאשר אנו נמצאים בתודעה של שלילה, אנו סוגרים בפני עצמנו אפשרויות נפלאות, אנחנו לא יכולים לראות. משום כך אני אוהבת כל כך את ז'אנר הפנטזיה. האמת חבויה בתוך העולם הכביכול שקרי הזה. רק צריך להביט, ולמצוא אותה".

דנה פינס צמחה מרקע אומנותי, אך לא הכל סבב סביב  המילה הכתובה.

"למען האמת, עסקתי בתחומי אומנות רבים. למדתי במשך שנה בבית הספר הגבוה לאמנויות הבמה, בית צבי. אני חושבת שהלימודים הללו העשירו אותי כיוצרת וככותבת. לימודי אומנות מבחינתי הם חלק חשוב מהעולם הריאלי, התרבות היא ראי של החברה בה אנו חיים. ללא תרבות, – אין חברה. להוקיע אמנות זו היא שגיאה, זו הדרך הנפלאה ביותר ללמוד על עצמנו כבני אדם, כאינדיבידואלים ובכלל. אחרי הכל, אנחנו שונים ודומים בו בזמן".

" 'קללת המלאכים' הוא שם שמכיל דיסונאנס, ממש כמו שחור ולבן. קללה היא מילה בעלת משקל שלילי, כבד, מילה שלא נקשרת בדרך כלל למלאך המוצג באור חיובי, אך גם להיות מלאך במצבים מסוימים זו קללה. איך אמוץ אמר? 'מה שנראה כחלומו של כל אדם, יהפוך לסיוטו של כל חולם' ".