שיעור בחיים: תיכון מקיף יהוד במבחן המלחמה

ככל מוסד חינוכי אחר בישראל, גם תיכון מקיף יהוד כבר נערך לסיומה של שנת הלימודים ב-20.6. האזעקה שנשמעה ב-12.6 קטעה את כל התוכניות.

כמעט בכל יום למדנו על מורה או תלמיד נוספים שטילי האויב פגעו בסביבתם, או שהריצה לממ"ד טלטלה את נפשם באופן חריף. המחנכים פגשו את תלמידיהם בזום, והתעודות ניתנו באמצעות המחשב.

התקשורת בקרב הצוות החינוכי והשיחות עם התלמידים אמורות לסייע להם לפרש את המתרחש בהתאם לערכים שלקראתם אנו מחנכים. בכל עת, בתקופות קשות ובטובות יותר, אנו מחויבים להמשך קיומו של העם היהודי מבחינה פיזית ותרבותית, להמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולערכים האנושיים שבראשם ערכי חיי האדם וכבודו.

האויב משתדל לפגוע באזרחים דווקא, אבל לא ממנו אנו לומדים מוסר. גם אם מדינת ישראל תהיה האחרונה בעולם, שתשתדל להימנע מפגיעה באזרחים שאינם עוסקים בטרור, היא תוסיף לנהוג בדרכה. היפוכו-של-דבר ייאמר במקרים שבהם סירבו אזרחים להכניס למקלט אזרחים אחרים, לעיתים מתוך מניע גזעני. לחוק יש מה לומר בעניין זה, וגם לחינוך.

הסיבה הפשוטה להתנהגותנו הרצויה זה היא המורשת היהודית שלה אנו נאמנים. אברהם אבינו היה הראשון שביקש משמיים להימנע מפגיעה בתושבי סדום שאינם נמנים עם הרשעים, ואנו ממשיכים בדרכו.

את כל זאת אנו משתדלים להסביר לתלמידים כדי לבנות נפש וחברה שבכוחן להגשים את הערכים הלאומיים והאנושיים שאנו, המורים, נשלחנו להנחיל לדור הבא.

החזית החשובה ביותר איננה העזתית או האיראנית, אלא הגזרה הפנימית: חיפוש המכנה המשותף בין האזרחים השונים ובין היהודים השונים, מתוך החלטה נחושה לייחס למכנה משותף זה משקל גדול יותר מאשר להבדלים.

מה אנו משיבים על שאלתם של תלמידים המבקשים לדעת מה יקרה עכשיו, אחרי המלחמה? שלוש תשובות קבועות: האחת – נחבק את הפצועים ואת המשפחות שנפגעו. השנייה – נחתור בכל עת להיות המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון, ונלמד לקח מכל מלחמה ומכל הפתעה. שלישית – נעשה מאמץ עליון לדבר עם כל מי שמוכן לדבר איתנו, ולמצוא דרך ליצור עולם שיש בו יותר בריתות משפיכות-דמים.

עם המסר הזה אנו שולחים את התלמידים והתלמידות לחופשה, ומצפים בכיליון-עיניים לאחד בספטמבר בשעה 07:45, המועד שבו נקבל אותם בחיוך ליד השער.