אנשי השבוע – שירה מנצחת את הסרטן

היא לומדת בכיתה י’ בתיכון מקיף יהוד במגמת רובוטיקה ותנ”ך. נערה אנרגטית וחברותית  שלא מהססת לדבר על הכל ולשתף בתחושותיה את סביבתה. כבר שנה היא במלחמה עם גידול סרטני שהתגלה בגופה ולא מתכוונת לוותר. שיחה עם נערה אמיצה ולוחמת שנלחמת על חייה. שירה ‘הגינג’ית עם התלתלים’, כמו שהכירו אותה כולם, לא מתרגשת מהקרחת שעל ראשה וחושבת כבר על נשף הסיום של כיתה יב.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

שירה, בת זקונים ליהודית ומאיר, ויש לה שני אחים בוגרים בגילאי 24 ו-28.במקום ללכת ללמוד, שירה מאושפזת, לסירוגין בבית החולים שנידר בפתח תקווה, שם היא מקבלת טיפולי כימותרפיה. בסוף חודש אפריל היא אמורה לסיים את מחזור הטיפולים ומקווה לחזור לשגרה במהירות.

איך הכל התחיל?
“התחילו לי כאבי ראש וסחרחורות ממש בגיל צעיר, הייתי בערך בת עשר ולא הבינו מאיפה הם באים. הייתי גם אנמית וסבלתי מדימומים כבדים. עברתי בדיקת אולטראסאונד שגילתה פוליפ ברחם. מכיוון והייתי רק בת 15, זה היה די נדיר וגם לא הגיוני. לאחר שכבר ניתחו, גילו שמדובר בגידול סרטני. הייתי צריכה לעבור תהליך נוסף של ניקוי הרחם, ונאמר לי שמדובר במקרה נדיר בהיסטוריה הרפואית”.

מה הוחלט לעשות?
“המומחים קבעו שנדרש להוציא את הרחם. לפני כן עברתי תהליך לשאיבת ביציות. גם ההחלטה האם לעבור טיפולי כימו, הייתה לבדוק איזה סוג של גידול מדובר וגילו כי זה סוג סרטן ‘לא ידידותי’, שכל הרחם היה כבר נגוע. היה חשש נוסף שבלוטות הלימפה שלי נגועות. עברתי כימו בבית החולים שניידר והתוצאות נשלחו לבית חולים בילינסון שם טופלתי. כרגע אני אחרי שלושה טיפולים, ומחכים לי עוד שלושה, נאמר לי שזה נראה טוב והכל טוב ולאחר מכן אגיע לביקורות”.
איך הטיפולים, מבחינה נפשית ופיזית- מה קשה יותר?
“אמרו לי ש-80% זה בראש ו-20% זה בגוף ואני לא חושבת ככה, אני מעבירה את זה סבבה בראש אבל בגוף קשה לי. אני הולכת עם אבא ואמא שלי לטיפולים וזה מתחיל בבוקר ונמשך עד הערב. לדוגמה, עברתי טיפול בשלישי האחרון ועברו כמה ימים אבל אתמול עוד לא יכולתי לקום מהמיטה”.

מה הקושי הכי גדול בו נתקלת בתקופה האחרונה?
“בהתחלה, עניין השיער, שהיה סימן ההיכר שלי, התלתלים הארוכים...יש לי פאה ואני לא שמה אותה הרבה, רוב הזמן בלעדיה. הלכתי עם חברה, ולבשתי אותה וגם שמתי מסכה על הפנים ונתקלתי בילדים שצעקו וצחקו, הם לא מבינים..”

מה הפחד  שלך?
”אני יודעת שאצטרך לחזור לבית הספר,  להגיע אולי ללא פאה ומה יגידו?! היה לי שיער ארוך שאפיין אותי. היום אני קמה מתי שאני רוצה, אז איך אני ממשיכה הלאה, צריך להשלים חומר לימודי. לא רוצה להפסיד את שנת הלימודים הזו. חושבת על עוד שנתיים שיהיה לי נשף סיום – איך אני אגיע אליו, האם אהיה עדיין עם פאה?”.

איך ההרגשה להיות בחברת ילדים שעוברים מה שאת עוברת?“מקבלים פרופורציות לחיים, כמעט כל הילדים שפגשתי שמחים מחייכים, אפילו הרבה יותר מהילדים בתיכון, הם מעריכים את מה שיש להם כאן . היה זמן שבו לא נפגשתי עם חברות הרבה זמן, וכשנפגשנו הרגשתי שונה, שירה אחרת שיושבת מולם, חוויות שהן סיפרו לי, דברים שאם הייתי שומעת לפני שנה הייתי חושבת שזה סוף העולם עבורי -נראו לי היום פעוטים. נגיד השיער שלי, הוא אפיין אותי הייתי ‘שירה הג’ינגית עם התלתלים’, אבל רוב הזמן לא סבלתי אותו. הייתי יכולה לצאת מהבית בעצבים על למה השיער שלי לא מסתדר, ולמה השיער שלי לא חלק ומושלם, הייתי מתלוננת עליו מלא. עכשיו? הלוואי שהוא היה על הראש שלי, הלוואי שהיום הייתי צריכה לכעוס, כי הוא לא מסתדר לי. החיים מקבלים עכשיו משמעות אחרת”.

איך מסתדרים עם הלימודים בתיכון בזמן הטיפולים?
“מבחינת לימודים אני לא עושה הרבה, בגלל הנסיבות. משרד החינוך אישר לי לקבל מתמטיקה, עברית ואנגלית כשעתיים, עם מורים שאמורים להגיע אלי, אבל אני לא כל כך בעניינים כי אני מרגישה לא טוב. אני לא רוצה להישאר שנה נוספת בתיכון, רוצה להמשיך כרגיל. בית הספר מאוד תומך אבל לא כל כך בא לי. גם אחרי שאסיים את הטיפולים, לא אוכל לחזור לבית הספר לפחות עוד חודש בגלל החשש מהידבקות בזיהומים. כיום שאני יוצאת כבר החוצה, אני עם מסכה על הפנים”.

 באים לבקר אותך? את יוצאת מהבית לבלות?
“באים לבקר אותי, כולם רוצים לבקר אותי ולתמוך, אבל לא תמיד יש לי כוח לזה. כשאני מרגישה טוב, אני הולכת לפעילות של עזר מציון בבית החולים בילנסון. בשביל לצאת מהבית אני צריכה ספירות דם טובות, או שאני יוצאת עם חברות ויושבת באוויר בחוץ”.

ומה את מתכננת ליום שאחרי הטיפולים?
“אני מסיימת את הטיפולים בדרך הכי טובה שיש, שבוע אחרי הטיפול האחרון שלי אני נוסעת עם ‘עזר’ מציון לאיטליה. אני כמעט בטוחה שאחרי שאני אחזור לעצמי, אני אתנדב בעמותות שונות, כדי לחזק אחרים, כמו שעמותות חיזקו אותי בזמנים האלה ..”.