הסיפור שריגש את הרשת – אשת החינוך מיהוד שהרעידה את מערכת החינוך

הסיפור של מאיה מתרחש באחד מבתי הספר ביהוד מונוסון, אך בוודאי משקף הלך רוח בקרב צוותי חינוך בישראל. הילדים השקופים, אלה שנמצאים ברשימות השחורות של המורים, המפריעים, החוצפניים הלא משתפים פעולה. אלה שלא הולכים עם הזרם. שם מערכת החינוך נכשלת, עד שמגיעה אשת חינוך צעירה, וחושבת מחוץ לקופסא. התוצאות לא איחרו להגיע.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

גורמים במשרד החינוך אשר מכירים את המקרה של הילד המדובר, טענו כי מדובר באשת צוות שזהו יומה השני בבית הספר וכלל לא מכירה את הפעולות שצוות בית הספר עושה עם התלמיד. במשרד החינוך, הביעו תרעומת על פרסום מידע אישי מתוך בית הספר.

בפוסט מרגש שהעלתה מאיה לרשת בו סיפרה על השבוע הראשון בעבודה שלה במערכת החינוך, אז הכירו לה את יאיר (שם בדוי) שנמצא ברשימה השחורה של צוות בית הספר. סיפורה של מאיה, צריך להעיר כל ראש עיר, מנהל אגף חינוך, מפקח ומנהלי בתי ספר.

“היום קיבלתי שיעור מאחד התלמידים בביה”ס, ילד בכיתה ד’ שהפך לי את הלב וכיווץ לי את הבטן…

קוראים לו יאיר (שם בדוי). יאיר הוא מהילדים שהמערכת כבר לא יודעת איך להתמודד איתם… מהשמות שכשהגעתי לעבודה החדשה הוא כבר היה ב”רשימה השחורה” שנמסרה לי.

הקטע ביאיר זה שהוא לא מקלל, לא מרביץ, לא מתחצף… הוא בדיוק ההפך – הוא לא מדבר, לא אוכל, לא לומד.
הדבר היחיד שהוא עושה זה לברוח מהכיתה לחדר מחשבים לשחק במשחקי מחשב.

ישבתי בחדר המורים, אכלתי את ארוחת הבוקר לפני המשך העבודה, כשנכנסה היועצת של ביה”ס ואמרה לי בהתבדחות וחצי ייאוש “אם איתו את תצליחי תדעי שאת מסוגלת להכל”, ואני רק בשבוע הראשון שלי לעבודה מסתכלת עליה ואומרת לה: במה מדובר?

הנחתי את הכריך בצד, תוך כדי שהיא מספרת לי וישר קמתי לאתגר, ניגשתי לחדר המחשבים לראות מי זה יאיר ולמה כולם כל כך ויתרו עליו… יאיר היה שקוע במסך המחשב כשהוא על תוכנת הצייר כי אב הבית ניתק את אינטרנט ביה”ס בשביל למנוע מיאיר להישאר בחדר המחשבים. האם זה עזר? לא. הוא מצא דרך אחרת להעסיק את עצמו.

התיישבתי לידו, הוא לא ממש פינה לי מקום בספסל המחשב, אז ישבתי על הרצפה, נגעתי לו בכתף ואמרתי לו: “יאיר מה קורה? אני מאיה ובאתי רק לדאוג לך באמת”. הוא לא שם עליי ואני בלב שלי אומרת “איזו מטומטמת את” ומה נראה לך שאמרת את זה.
המשכתי לצפות בו מתעסק בתוכנת הצייר ואני מנסה בין לבין לגרום לו להגיב לי – שואלת שאלות, מסבירה שאני לא מורה ואני לא כועסת לא מחלקת עונשים, אלא רק אוהבת ועוזרת.

הוא הסיט מבט אליי וחזר למסך המחשב. כשהסתכלתי על המסך הוא מחק את הציור שצייר בתוכנה והתחיל לצייר ציור חדש… התחיל לצייר עיגול ובתוכו עיניים ופה בלבד, צייר צוואר גוף וידיים ואז לחץ על סימן הבועה ושם ליד הפרצוף.

על הבועה הוסיף כיתוב: הצילו!!!!!

הגוף שלי רעד וקפא במקום… לא הצלחתי להבין איך בין כל ה”טמטום והמבוכה” שלי הצלחתי לגרום ליאיר להתכתב איתי בציורים.
כשחזרתי להכרה, ביקשתי מיאיר את העכבר, לעזור לו לשפץ את הציור והוא השיב בהסכמה. הוספתי לו בועה עם כיתוב “אני פה לעזרה, מה תצטרך?”

הוא נבהל ומחק מיד את כל הציור… ניסיתי לגרום לו להמשיך להיפתח אז פתחתי קובץ וורד ורשמתי בכותרת הסיפור של יאיר
“היי מאיה לי קוראים יאיר ואני בן… ” רציתי שהוא ישלים אבל הוא בתמורה מחק את השורה הראשונה ורשם: “הסיפור של אף אחד בעולם הזה”.

מפה לשם הרגשתי חובה של מלחמה על יאיר, לא נתתי לזה לשבור לי את הרוח וכבר בשלב הזה יאיר פינה לי מקום לשבת לידו ואמרתי לו תוך כדי שהוא בוהה במסך המחשב: “יאיר תראה איזה ילד יפה אתה! איך ילד כזה יפה יושב עם גב כפוף ופרצוף תשעה באב? תזכור שלא משנה מה אתה עובר, ויכול להיות שעצוב לך, יכול להיות שכואב לך או שנפגעת, אבל שום דבר הוא לא לנצח, אתה לא תרגיש ככה לתמיד”.

אמרתי לו את המילים שהרגשתי שהייתי רוצה שיגידו לי… שזה בסדר שהוא ככה ושזה לא לנצח.

הוא המשיך בשלו, ואמרתי שעכשיו אנסה שוב, ושאלתי אותו: במה אתה טוב? איך אפשר לעשות לך כיף? אתה רוצה שאדפיס לך דפי צביעה ונצייר יחד?

ופתאום ברגע אחד של קסם, הוא הרים את המבט שלו אליי, ואמר לי: “כן”. הלכנו יחד מחדר המחשבים לחדר המורים, דאגתי שיפתחו את האינטרנט בחזרה ודרשתי ממנו שהוא יבחר את התמונות שהוא רוצה, ואני אדפיס, לימדתי אותו איך שומרים תמונה במחשב.
כשהוא בחר והדפסנו את התמונות הוא התחיל להעתיק את הציורים אחד לאחד בצורה של גאונות! עם עפרון מסכן ודף של מדפסת,
הרגשתי שבא לי להרים לו את הראש ולתת לו חיבוק ענק ולהגיד לו: הצלחת להציל את עצמך! עשית משהו למענך.