בלוג – למלא את החלל

בפוסט הקודם, נגעתי בין שאר הדברים בווקום שנוצר אצל ילדים ובני נוער בתחילת גיל ההתבגרות שלהם ובצורך שלנו ההורים לתכנן מסלול גישה ויחס מחדש.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

במקרים רבים אנחנו מזהים אצל הילדים שלנו סוגי התנהגות לא רצויים או התפתחות של הרגלים שעדיף אילו לא היו קיימים.

במקרה הטוב אנחנו מנהלים שיח איתם או מתמודדים עם הבעיה בדרכים שונות ומגוונות וזאת על מנת לגרום להם לחדול.

אם ניקח בחשבון שהתנהגות ו-או הרגל של הילדים עונה להם על חסך ו-או צורך כל שהוא ומתוך כך ממלא להם חלל הרי שבמידה ומתנהלת שיחה/עימות מולם ולבסוף הצלחנו לשכנע אותם שאכן יש צורך להפסיק ואפילו זכינו לקבל את הסכמתם לכך אשרי וטוב לכולנו, אבל, לא די בזה! כיוון שברגע שהם מפסיקים את ההרגל או ההתנהגות נותר בהם חלל שאין מה שימלא אותו כתחליף.

ישנה חשיבות גדולה לגבש הרגל שניתן להגדירו “לקחת ולתת במקום”. על מנת שלא להותיר חסך שעשוי להחזיר שוב ושוב את ההתנהגות או ההרגל, יש צורך למלא עבורם את החלל שיצרנו וליצוק לתוכו תחליף ראוי.

דרכים לביצוע:

1. ביסוס הסכמה שההרגל ו או ההתנהגות הנוכחית אינם ראויים.
2. זיהוי החסך שבגינו נולדה ההתנהגות שאינה רצויה.
3. מציאת תחליף ש: ימלא את החלל (מתוך הסכמה הדדית ובדיקת צרכים).

לפני כשנתיים, הסתבר לנו שקיים מוסד מסוים בעיר שמבטיח לבני נוער (14-16) שבמידה ויצטרפו אליו, בתום הפעילות יקבלו סיגריות וכמובן שחלקם נענה לפיתוי. הבעיה אינה בפעילות המוסד, הבעיה הייתה כמובן “בפרס” שמוענק להם. אחד המדריכים  ביקש את עזרתי והסביר שעל אף שהצליח לשכנע אותם שהמעשה אינו ראוי בני הנוער שבים אחרי תקופה קצרה של הפסקה לאותו מוסד. הפתרון: במקום להגיע למוסד כדי לקבל סיגריות להגיע למועדון הנוער כדי לקבל ארטיקים וחטיפים.

מוטי (תמיד) חבר
לא מחנך, לא פסיכולוג, אבל גם לא קירח!