הבלוג של נינה| "אמא איפה היית עד עכשיו?"

להיות גרושה בגיל 40 זה קטע. מחד אני רוצה לשחזר את שנות ה 20 שלי, לצאת, להכיר, לבלות והשתולל, לחזור הביתה עם קרני השמש הראשונות ומאידך המצפון הו המצפון, "אל תשתי יותר מדי הערב" אני מלמלת לעצמי, "את צריכה לקום בבוקר לעבודה", ו"מה יקרה אם הילדים יקלטו אותך מתגנבת הביתה בשעות הקטנות. לפני שבועיים זה בדיוק מה שקרה, שישי בערב, עטפתי על גופי שמלה שמבליטה זוג שדיים עסיסיים ונצמדת אל המותניים. וכשאני זזה, הבד שעוטף את הישבן העגול ומוצק שלי זז לפי קצב הליכה האיטית שלי. סידרתי את השיער, התאפרתי קלות והלכתי לפגוש את אחד הבחורים שלי, אחרי סשן סקס מסעיר, (שבמהלכו הייתי בטוחה שהמיטה שלו תשבר לשניים), שכלל לא מעט הפלקות, הצלפות, נשיכות שהותרו לא מעט סימנים כחולים (שקצת קשה להסביר ולתרץ אותם), מצאתי עצמי יושבת עם חברים (את הבחור השארתי בביתו), שתינו קצת וויסקי וצחקנו מלא (וכן נשאלתי כמה פעמים מאיפה הכחולים..ולא, לא הסגרתי את עצמי) והופ השעון מראה 05.00! ואני? אני תכף הופכת מסינדרלה לוואחד דלעת…. אספתי מהר את חפציי, נפרדתי לשלום מהחברים, איפסתי את הראש שהיה רווי אלכוהול ועפתי הביתה.
סיבוב קל של המפתח בדלת והופ אני נעולה מחוץ לבית. הראש מנסה לחשוב מהר, מה אגיד לילדים? איך אסביר איפה הייתי? צלצלתי בפעמון פעם, פעמיים שלוש, נקישה בדלת …. הלב מאיץ, הידיים מזיעות, ושוב הרגשתי בת 16,  כאילו ההורים תופסים אותי על חם מתגנבת הביתה אחרי שהורו לי לחזור עד חצות (אני עדיין זוכרת את אבא שלי יושב ומחכה לי עצבני בחושך בפינת האוכל כשהייתי בת 15). הדלת נפתחת, זוג עיניים עייפות מתבוננות בי עם מלאן שאלות. "אמא איפה היית עד עכשיו?" אני מתנצלת מברכת בבוקר ולילה טוב, לא מסבירה ולא מתנצלת, אני עולה למיטה הנעימה, הרחבה והמפנקת שלי. ממקמת את הגוף באמצע המיטה ומשתלטת עליה ללא חרטה. אני שוקעת לשינה מלאה בחלומות על גיל הנעורים, אהבה גדולה, תמימות והרצון שלי לטרוף את החיים כפי שאף אחת עד כה לא עשתה! להיות גרושה בת 40 זה קטע… 

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז