בלוג – רֵיאָה, רֵיאָה שעל הבר מי ייקח ממך מספר?

אומרים שגברים כבר לא מתחילים היום עם נשים כמו פעם, ככה על הבר, ניגשים, מבקשים מספר.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

ואני אומרת – הם דווקא כן, השאלה איך.

את תקופת ההוללות שלי עם הניקוטין חתמתי ממזמן, אך לא מן הנמנע שאפזול לשם ברגעי משקה. כרווקת סיגריות, יצאתי לסבב נדבות, ותוך שניה גייסתי אחת מבחור על הבר. הודיתי לו וחזרתי למקומי.

לאחר זמן מה, פנתה אלי המלצרית “ביקשו ממני לתת לך את זה” ובידה קופסת מרלבורו חדשה. כשעשיתי פרצוף של מה קשור, היא הצביעה על הפילנתרופ מהבר. אמרתי לה שאני לא מעוניינת ונכון שרוב חיי אני רוצה למות, אך יש לי את הדרכים שלי.

המוות שלי לא עניין אותה, לפחות לא כמו זה שלה אם לא תטוס לשולחן הבא. היא הניחה את החפיסרטן על השולחן שלי והתאיידה.

חברה שלי אמרה שלא היו לו כוונות רעות גם אם הן פוגעות לי בריאות, ושעליי ללכת ולהודות לו. אז הלכתי והודיתי והחזרתי את התרומה. הוא הצביע לי שיש לו מספיק ושהוא קנה לי במיוחד ושהוא לא יכול לקבל סירוב מחיוך כזה יפה, אמרתי לו שבא לי שהחיוך יישאר יפה. הבנתי שהוא לא מוכן לקבל סירוב אז שאלתי אם אפשר להמיר את דרך המוות מהריאות אל הכבד. הבקשה התקבלה.

הרצתי שיקולי רווח והפסד במונחי נימוס מול חזירות וחשבתי איזה דרינק עליי לגבות? צ’ייסר, שניים, מנת וויסקי או זירום (זירו ורום). הלכתי על ג’ינטוניק הבטוח.

הודיתי לו (שוב) על ההזמנה והוא הזמין ממני מספר טלפון. אין מתנות חינם. נדחקתי לפינה. במה אמיר את התשובה עכשיו? לתת ולחרטט או לסרב מהלב? ומצד שני איך אפשר שלא להעריך את המוטיבציה בעולם שכולו טינדריזציה.