היית או חלמתי חלום?

עומרי אהוב שלי

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

בימים האחרונים אתה מתרחק עוד ועוד, מרגישה את המרחק ואת ההקלה, פחות כואבת יותר מבינה, כבר לא מתעסקת בפרטים הקטנים ושוב עולה השאלה, ״ההיית או חלמתי חלום״? הייתכן שכזה טוב יכול היה להסתיים? ככה?! מתחילה להפנים את לכתך, כבר שוכחת פרטים, ריחות וקולות, מפנימה. תחילתו של שלב ההפנמה, שלב שבו אני מתחילה לדייק תובנות. אני בוחרת בכל רגע מחדש ומתקדמת.

מתרגלת לגעגוע ולכאב, לחגים עם הריק, לערבי השבת, לימי החול, לבוקר וללילה, לנרות נשמה, מתרגלת, מפנימה, תהליך, לרגעים אני שואלת אם זה בסדר להתרגל, אם זה בסדר להרגיש קצת אחרת, לאפשר לכאב להטמע ולהשתלב מבלי להטריד את מנוחתי, כן זה בסדר, זה הכי נכון עבורי, זו ההחלמה שלי, של נפשי.

בתחילת השבוע שעבר, ציינו את ום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי האיבה, יום, שמאז לכתך הפך מורכב עבורי, יום שקיבל משמעות נוספת, כאב שמתערבב עם תוצאה אחת משותפת, אובדן. פוסט שמזמין לטקס יום הזיכרון, את בוגרי בית הספר שבו למדת, הביא אותי לשם בשבילך, הרגשתי שאתה מוליך אותי להיות שם בשמך, איך נוכחותי בטקס היא חלק ממך. ישבתי בין תלמידים בוגרים ומורים והרגשתי שגם אתה, לקחתי חלק, כאבתי, נישמתי זעקה כדי שתשמע, ישבתי בין כולם ונשמתי אותך.

עומרי חיים של אמא
אני חיה את היום ואתה איתי, בכל בחירה בכל הסתכלות, אתה מאתגר אותי לרוץ קדימה, זכרונך מניע אותי להמשיך ולשאוף, להמשיך ולגדול, כי בכל תובנה חדשה יש אותך, כאילו שכל מה שאני עושה הוא רק כדי להרגיש שאתה מרוצה, כאילו שאתה מביט בי מלמעלה במבט גאה, מאושר, אני שומעת אותך צועק לי, אמא, את אלופה, אמא כל הכבוד, אמא שלי אני גאה בך ואני צומחת.

אוהבת מתגעגעת וגאה בך, אמא.